מיתוג לתיירות קולינרית – ההשלכות בין עסקים
 
בתחילת הדיון, בשבועות האחרונים - עסקנו בערך הכלכלי לעסק הבודד במיתוג לתיירות הקולינרית, והשבוע נעסוק במרקם היחסים בין עסקים באזור ממותג
 
יחסי גומלין בין עסקים מתחרים הינה על פי רוב מילה גסה.  אמנם בתפיסה של עולם העסקים הסיני עסקים דומים חייבים להתרכז יחד – ולכן בערי סין מוצאים רחוב כלי בית, ובמקביל לו רחוב נעלים. בעולם המערבי מאמינים בתחרות חופשית, אבל מעדיפים לשמור מרחק מהמתחרים ולבדל את העסקים בדרכים שונות. אם לא כן, למסעדות היה תפריט אחיד ולא היה להן שם. מיתוג המוצר לשם המקום הינו תחילתו של הליך בידול המוצר ופתיחת התחרות
 
מצד שני, על מנת לייצר יעד קולינרי שימשוך אליו קהל – על העסקים המתחרים לשתף פעולה בתהליך המיתוג. המודל האמריקאי – חברת שיווק עירונית/מחוזית המבוססת על קידום התיירות לטובת מרכז הכינוסים העירוני, מתאימה מבחינת החשיבה לתוכנית למיתוג עיר קולינרית. מדוע? מכיוון שלחברת השיווק הנ"ל לא מתקבלים כלקוחות כל ספקי השירותים בעיר אלא רק אלה שעמדו בתהליך המיון המוקדם. כל נוצר מצב בו שלוש מסעדות יוקרה מובילות בעיר הופכות להיות שותפות שיווק במיזם הקולינרי, בעוד חמש אחרות נותרו מחוץ למשחק. חמישה דוכני פלאפל, שלוש שאוורמיות, שני סביחיות ושוק אחד – אלו השחקנים שנבחרו על ידי חברת השיווק – והם השותפים למיתוג הקולינרי
 
זוהי בסיס הבעיה שתדחוף את הגורמים הממלכתיים החוצה מניהול פרויקט המיתוג אך תהפוך אותו לקוסם למשתתפים בו
 
זו הסיבה שבסופו של דבר, גורמים מתחרים ישמחו לשתף פעולה עם הגורם הממתג, גם במחיר של שלום בית עם המתחרים האמיתיים, מכיוון שעצם השיתוף בקבוצת המיקוד תהווה פיצוי ותייצר בסיס לקוחות חדש ויציב עם אופק שיווקי חיובי. מסעדה שבאופן רגיל סובלת מתחרות מעשר-עשרים עסקים דומים – תצמצם את התחרות לחמישה שישה ותזכה במיתוג הקולינרי. קבוצת העסקים שזכו במיתוג יהוו שלד למשיכת הענף לכיוון האיכות, מתוך צפי של אחרים שנותרו מחוץ למעגל – להיות מוזמנים להצטרף לתוכו לכשישתפרו
 
תפקידו של המיתוג הקולינרי, בין היתר, למשוך את העסקים למתווה הישגי לאיכויות משופרות. בחירת מספר מוגבל של מתחרים לפי קריטריונים מקצועיים שקופים, יוצר תחרות על היכולת להשתפר – דבר המקרין לטובת האינטרס הציבורי. התחרות שלפניכן התמקדה במיקום או מחיר הופכת להיות מגוונת יותר ומתחילה להוסיף נדבכים חדשים של עניין – איכויות, אווירה, הבנה קולינרית, מחויבות לסביבה ועוד
 
מי שמוכיח יותר מכל אחר את התיאוריה שתחרות בונה, במיוחד בתחום המזון והמשקאות הוא דווקא קונצפט האוטואוכל. פתרון פשוט למזון מהיר זול וזמין הפך להיות בית הספר לקולינריה עכשווית. משאיות האוכל בארה"ב במיוחד, מובילות את היזמות של המטבח המודרני מצד אחד ומאידך מוכיחות את הכוח שבשיתוף פעולה בין מתחרים
 
תעשיית משאיות האוכל פורחת באמריקה וההשקעה הממוצעת במשאית מרקיעה שחקים כהכנה לפתיחת מסעה של "לבנים ובטון" בהמשך התהליך. דווקא משאיות האוכל נוטות לעבודה בקבוצות ומבלים את הערבים וסופי השבוע במקבצים גדולים היוצרים "מסיבת רחוב" או אירוע חוצות המושך קהל מעצם ההתקבצות. המסקנה מכך – תחרות טובה! טובה ללקוחות הנהנים מאירוע, ממחיר אטרקטיבי וממבחר רחב ונוחה גם ליצרנים כי אחרת היו הולכים למקום אחר
 
שיתוף פעולה במיתוג מקרין לשני הכיוונים – וזו נקודה שחשובה ביותר להבנת שוויו של המיתוג הקולינרי. עסק שקיבל הכרה כמתאים לתיירות קולינרית, וקיבל את הזכות לעטר את המקום תוך שימוש בלוגו המיתוג הקולינרי (בין אם המדובר במדבקת חלון ו/או לוגו על התפריט ו/או צלחת הוקרה על הקיר) – כל אלו יוצרים ערך למיתוג הקולינרי אם הלקוח יצא מרוצה. לקוח מרוצה מחפש מקום עם אותה איכות, והלוגו של המיתוג הקולינרי נודד בתודעתו או בתת המודע שלו לחיפוש הבא אחרי חוויה מוצלחת. לוגו של שירות מומלץ לתייר הקולינרי הינו "תו איכות" שערכו נקבע לפי איכות המיון וההקפדה על הסטנדרטים שנקבעו ע"י הצוות המקצועי
 
למעשה, נוצר משולש של יחסים בין המיתוג הקולינרי, העסק הקולינרי והמתחרים. כל שימוש במיתוג הקולינרי מקדם את ערכו ומקרין על סביבתו. ככל שהמיתוג עמד בסטנדרטים גבוהים, בחר בעסקים הנכונים, הבין את השפה הקולינרית ושמר על מידע מעודכן – כך שוויו גדל, והערך שלו כמפנה עבודה עולה. במקביל, ככל שערכו של המיתוג עולה – גם השווי הכלכלי של התקבולים בעסקים המשתתפים עולה וגם הסטנדרטים הנדרשים מעסקים אחרים מוכחים את עצמם והופכים להיות סטנדרט כלל ענפי. באנגלית התוצאה נקראת מתכון מנצח Win win כי כל הצדדים יוצאים נשכרים ממנו – למרות שהמדובר במתחרים