רווח משני ממיתוג קולינרי
 
בשבוע שעבר העלנו לדיון חוזר את הצורך במיתוג מחדש של יעדי תיירות, וישראל שלנו בתוכם – לאור ההבנה של ההשתנות העוברת על השוק – המעבר מתיירות פאסיבית לתיירות אקטיבית. ניתחנו את ההתנהגות של בני דור המילניאלס המשוחחים במשפטים קצרים של טוויטר, מחליפים חוויות בצילומים על פינטרסט או אינסטגרם וסופרים את כמות החברים והלייקים בפייסבוק כחוויה חברתית. זהו העולם שמשווקי התיירות צריכים להתמודד איתו, ולהביא בפני הלקוחות החדשים את המוצר המערב אותם פיזית וחברתית ביצירת החוויה
 
ההמלצה שלנו, כבעלי עניין בתחום התיירות הקולינרית הינה למתג את ישראל, כמו יעדים רבים אחרים בתחום הנושק לאנשים, לתרבות ולמקום – הקולינריה שהיא מרכז החוויות המשתתפות הקורצות לבני המילניום. אבל, לשיווק של תיירות קולינרית יש תוצאות חיוביות בכמה היבטים נוספים – גם אם לא יצליחו להביא תייר אחד נוסף לישראל
 
העלאת ההכנסה מהתייר – תייר שנחשף לתחום הקולינרי במתכוון או באקראי מוציא יותר כסף במהלך חופשתו או ביקורו ביעד. מרבית התיירים מוכנים להוציא הוצאה נוספת עבור חוויה ייחודית ובלתי נשכחת, ותחום המזון והמשקאות מציע חוויות מסוג זה ללא הפסק. החל מסיורים וסדנאות קולינריות ביקורי שווקים וסיורי טעימות וכלה ביציאת ערב מפנקת למסעדה מיוחדת או לחליפין ביקור בדוכן אוכל מקומי מהיר שאין כמוהו בעולם. התייר הנחשף לשיווק קולינרי טרם יציאתו – יתכנן מפגשים מעין אלו אפילו על חשבון תוכנית עליה כבר התחייב – כדוגמת צליין בקבוצה בה ארוחת הערב כלולה, אך מתחמק פה ושם ויוצא בעצמו בערב למסעדת יוקרה מיוחדת. התייר הקולינרי יעדיף לרכוש מתנות מהתחום הקולינרי – תבלינים, ממתקים מיוחדים, יין מקומי או שמן זית איכותי. התייר הקולינרי ידוע כמקדיש לביקור ביעד כ-25% יותר מהתייר הממוצע – הוצאה על שירותים ומתנות
 
העלאת תחושת החשיבות העצמית והזהות של תושבי המקום – חינוך נכון יערב את הקהילה המארחת בפעילות התיירות הקולינרית. גם אם מדובר בדרכי יין, בהן התייר חולף לצד התושבים המקומיים בדרכו אל ומאת היקב בו חפץ לבקר – שיווק נכון וחינוך נכון יביאו את הקהילה ליהנות מפרות התיירות ולהרגיש גאים במיוחדות של סביבתם בזכות ביקורי התיירים במקום. כך יתפתחו חנויות למתנות מבוססות המוצר המקומי המפורסם, מרכזי מבקרים לצד יצרנים ארטיזנלים שיעסיקו תושבים נוספים, מסעדות שיגישו אוכל על בסיס המוצרים המקומיים ותלמידי בתי הספר שיבקרו אצל יצרנים אלו ויתרשמו מהישגיהם. העלאת תחושת "גאוות היחידה" מביאה איתה גם רצון של אנשים להצטרף לתעשייה זו, מקלה על גיוס עובדים ובכך יוצרת מעגל סגור של תמיכה בקהילה
 
סיוע לפריפריה – הנגזרת הקרובה יותר לתיירות החקלאית, ובמיוחד התיירות ליצרנים ארטיזנלים כייננים, גבנים ובתי בד או כוורנים – כל אלו מרוכזים במרחק רב ממרכז הכובד האורבאני. התיירות הקולינרית, ובמיוחד התייר הקולינרי המתכנן מראש את ביקורו – אותו "מכור לנושא", ולאו דווקא המזדמן או האקראי, שוהה יותר זמן בפריפריה על חשבון זמן השהות במרכז. ההכנסה מתיירות זו נפרסת בהתאם. כל דולר תיירותי שנכנס לקהילה, גורר עוד דולר אחד לפחות לטובת שירותים הנוצרים ונשארים בקהילה – לדוגמא, יין שמיוצר בגליל ומושך תייר להאריך בלילה נוסף את שהותו שם – יוצר עבודה למלון, למסעדה, לעובד בתחנת הדלק ואלו יוצרים עבודה לגננת ולמורה, למוכר בסופר המקומי, לשוטר ולעובד הניקיון של העירייה בה הם מתגוררים. גם קידום המאכלים האתניים מושך אנשים לביקורים הרחק מהמרכז, כדוגמת פסטיבל יהודה (לשעבר יואב-יהודה) אצלנו ו פסטיבלים שסביבם אוכל רב בעולם כמו המרדי-גרא בניו אורלינס, ודומהו
 
הרחבת פעילות התיירות בפריפריה מושכת עובדים בכירים של הענף לקצוות הארץ. שפים מפורסמים נודדים לפריפריה גם על מנת להתקרב לחומרי הגלם, אך לא פחות מזה בגלל דרישה מלמטה – יש עבודה. וכשמגיע שף מפורסם, ושני, ושלישי – נוצרת אווירה של לימודי בישול, מוקם מרכז קולינרי ונרשמים שוליות ללימוד אצל המאסטרים – כך נוצרת תעשיית איכות. אפילו אצלנו, במדינת תל אביב, הפריפריה לא באמת רחוקה מהמרכז, וכביש שש קיצר את המרחקים אף יותר. למרות זאת, מספר לא מבוטל של שפים פרשו לגליל והעתיקו לשם את יצירתם
 
וכשמגיעים שפים טובים לאזור – איכות החיים עולה, יש לתושבים המקומיים מקומות איכות לצאת אליהם מבלי לנסוע לעיר הגדולה. האטרקטיביות של המגורים בפריפריה מקבלים דחיפה נוספת של איכות חיים. לא רק למקומיים – מעבר מסעדות איכותיות לפריפריה יוצרת אפקט של "ביצה ותרנגולת" – המסעדות נפתחו בגלל תיירות ומושכות תיירות נוספת לאזור. כשמדברים על תיירות – גם תיירות מקומית, וגם תיירות נכנסת שווים לפריפריה כמעט באותה מידה
 
מכירת מוצרים מהאזור – הארכת משך הביקור, התמקדות והתעניינות בקולינריה וריבוי חוויות סביב תחום זה יוצרות ידע והבנה בטעמי המקום שמתפרשים מיידית על ידי המבקרים לרצון לקחת איתם הביתה חלק מהחוויה בדרך של קניות. קניות של מוצרים המחייבים קירור – כגון גבינות, לדוגמא, או של מוצרים בעלי חיי מדף קצרים – כמו מאפים – ימכרו בעיקר לתייר הקולינרי המקומי בעוד מוצרים הארוזים בואקום או בבקבוקים / קופסאות – ירכשו גם ע"י מבקרים מחו"ל. דבש, ריבות, חמוצים, תבלינים, תערובות של חליטות, פירות מיובשים, ממתקים מיוחדים ואפילו עוגות בקלאווה – אלו דוגמאות למוצרים שקל לקחת. לטובת מכירת יין ושמן – מוצרים שתייר גם מתייחס למשקלם ולא רק לסיכון שבשבירת הבקבוק – צריך להיערך לאריזה טובה ולאפשרות לשיגורם במשלוח ללקוח
 
לסיכום, מיתוג אזור כאטרקטיבי לתייר הקולינרי מעלה את הדימוי העצמי, את מצב הכלכלה ואת שביעות הרצון של תושבי האזור. מיתוג קולינרי מסייע לפריפריה ומעלה את ערך המוצר התיירותי ליעד כולו. התייר הקולינרי משפיע בעקיפין על איכות חיוו של תושב כרמיאל ואופקים – שווה ניסיון