קניין רוחני וזכויות יוצרים במטבח
 
מזה כמה שנים אנו מדברים על אוכל כאל נגזרת תרבותית של תרבות המזון והמשקאות. ההבנה ההיסטורית על תפקידו התרבותי של האוכל כחלק אינטגראלי מתרבות האירוח מופיעה כבר בספר בראשית כשאברהם מארח את המלאכים והאכילה הקבוצתית אפילו קודם לכן - כשחווה מפתה את אדם עם תפוח. ההבנה של מזון כתרבות מעוררת את שאלת המקום של הגנות על יוצרי האוכל המיוחדים – כמו שמגנים על אומנים – הגנת זכויות היוצרים והקניין הרוחני
 
ייצור חומרי הגלם, גידול הצמחים ובעלי החיים המהווים את הבסיס למזון העולמי – זהו תהליך שמשתפר עם הזמן אך קיים משחר האנושות. קשה לכתוב פטנט על גידול תרנגולות, אם כי ההתפתחויות בתחום זה בעשור האחרון וקודמו היו מרחיקי לכת. גם גידול התבואה כיום אינו שונה באופן משמעותי מגידולה בתקופת האבות, אם כי דרכי ההשקיה, החריש והדישון ואפילו הזרעים והקציר עברו שינויים טכנולוגיים אדירים ועליהם קיימים פטנטים לא מעטים. אז ברור שעל תרנגולת לא נקבל הגנת זכות יוצרים אבל על תרכובת התזונה המסופקת לה, אם ייצרנו נוסחה מנצחת ממרכיבים חדשים – נוכל. על גידול שעורה בסף המדבר לא נקבל פטנט, אבל על השקיה בטפטוף עם בקר לחות ובקר הקצאת מים – נקבל פטנט עולמי. וקיבלנו. התחום האפור מתחיל מעבר לשלב הגידול במקום בו גדולתו האומנותית של הטבח/שף לוקחת את חומרי הגלם ומצליחה להפיק יותר משווי סך החומרים הנכנסים לסיר
 
שפים מפורסמים הובילו מנות שהמציאו למקומות חדשים – מי לא זוכר את ביצת הפברז'ה של מול-ים שכיכבה במאסטר שף, את פיתת השרימפס של אייל שני באברקסס צפון ובודאי את השפים הידועים בעולם על מנותיהם האלמותיות. האם מותר ליצור מנות כאלו במקומות אחרים? האם ניתן להגן על מרשמים בדרך של פטנטים ולמנוע מאחרים לחקותם
 
הרבה יותר פשוט לחשוב על מוצרים תעשייתיים – קוקה קולה מגינה על הסוד המסחרי שלה, על הנוסחה הסודית של המשקה הפופולארי ביותר בעולם  בדרך של סודיות מקצועית. באירופה לא נחסם נושא זכויות סופרים, אך בארה"ב הוא מוגן לחלוטין – ומכסה בברור ספרי בישול ומתכונים, אך אינו מונע עשייתם במטבח אלא רק העתקתם בכתובים. מאידך, הכיתוב על קופסת שימורים – רשימת המרכיבים וערכם התזונתי לא מקבלים הגנה של קופי-רייטס בהעדר כתיבה יוצרת לצידם. גם תהליכי ייצור מיוחדים כדוגמת אפיית הקורנפלקס – פטנט של יונילבר, או מכונות ייצור מיוחדות יזכו להגנה בדרך של פטנט רשום. בנוסף להגנות של רישום פטנטים,  השוק האירופאי מציע הגנה לתהליכי ייצור אזוריים של מוצרים ארטיזינליים – אבל האם זו באמת הגנה מפני חיקוי
 
מבחינה משפטית, זכויות יוצרים ניתנות להגנה באחת או יותר מהדרכים הבאות: רישום פטנט, רישום שם מסחרי (טרייד-מרק), הגנת זכויות סופרים (קופי-רייט), סודות מסחריים (שזו התגוננות פאסיבית), הגנת עיצוב (כולל רישומי ההגנה על עיצוב מוצר וכו' ראו כדוגמא את בקבוק הקוקה קולה). כאמור, באירופה הורחבה זכות ההגנה למוצרים ארטיזינליים בדרך של מוגן אזורי[1] – כל ההגנות הנ"ל מדברות על הגנת מוצרים ארטיזינליים בלבד או חומרי גלם אך לא יצירת טעמים חדשים או מנות חדשות. ההגנה האירופאית על יינות חבל שמפיין, גבינות הקממברט, נקניק הבולונייה, גבינת הפרמז'ן ודומיהם – מוכרים וידועים אבל השאלה הצפה תמיד האם באמת זו הגנה. לתעשיית היין האיטלקית המתגאה במעל לשלוש מאות זנים מקומיים – זו מהווה הגנה, אבל לא ברור אם כוחות השוק כלל מתעניינים בהעתקתה. גם לתעשיית הגבינות ההגנה הזו חשובה מאד, ושוב נשאלת השאלה – האם בשוק המראה סימני הצטמצמות ישנה בכלל השפעה להגנת מוצר כנכס רוחני של יוצריו ההיסטוריים. מסמך החוקה של השוק האירופאי המופיע בתחתית מסמך זה הינו תצוגה של כל דרכי הרישום, לפי מדינות, כולל חוקיהן – של מוצרי מזון השייכים למקומות ומוגנים בהגנה אזורית. זוהי התפיסה העמוקה ביותר של הגדרת הטרואר עליו כבר נתנו את דעתנו בעבר בידיעון זה וניתנת לאיתור בבלוג באתר שהקישור אליו מופיע תמידית בדיוורים האלו
 
החוק היבש מאפשר רישום פטנטים על רשימת מרכיבים ייחודית ועל הליך ייצור ייחודי, כך שמרשם לבישול מנה מיוחדת יכול לזכות בהגנת פטנט לפי המבחן הראשוני. אבל, בחינה מעמיקה יותר מחייבת מוצר המבקש להירשם כפטנט להיות ראשוני ולא שיפור של מוצר או הליך קיים – כך שטכניקת בישול שכבר נוסתה בעבר נפסלת על הסף, וגם רשימת המרכיבים הרי שהיא דומה מאד לאלו שכבר קיימות בשוק, ורק באה להשביח או לשפר את הקיים (אני בעל רוטב הסטייקים או עוגיית הבראוניז הטובה בעולם.... אבל אלו רק שיפורים). על השבחת רשימת מרכיבים אין אפשרות לקבל הגנה של פטנט, וכך נפל נושא ההגנה הזו.  מרבית חברות המזון מעדיפות לפיכך לשמור על הסודות עמוק בכספת ולא לחשוף אותן בעת רישומן כפטנט. כך דר' פפר מפריד עצמו מפפסי קולה שמפרידה עצמה מקוקה קולה שבארץ מתמודד מול היצרנים התחרותיים  יותר מטמפו, ספרינג ועד סופרדרינק
 
ההגנה של פטנטים ושל מקום ייצור בלעדי טובה לתיירות הקולינרית בהיותה גורם הממתג את הייחודיות הקולינרית של המקום. ייתרה מכך, ההכרה בשפים פורצי דרך כבעלים בלעדיים של מתכוני הדגל תייצר עניין בביקור במקומות האוטנטיים בהן מוגשות מנות אלו. מאידך, ההגבלה על שיפור מנה מלהמשיך ולהתפתח במטבחים של חקיינים מצד אחד או מובילי דרך חדשים מצד שני, שיוכלו לקחת אותה אל מקום חדש, גבוה ואדיר כפליים מקודמו- זה הסיכון הכרוך בכך. המטבח כיום הופך, יותר ויותר, למטבח עולמי – כשהנגישות לחומרי גלם הינה כמעט בלתי מוגבלת. במצב כזה, מנות מיוחדות וטכניקות חדשות הופכות לנחלת העולם כולו תוך ימים בודדים. היכולת האמיתית להגן על מרשם במצב של חציית גבולות הינו קלוש ורק יעביר את הטעמים מהמטבח לאולם הדיונים המשפטי. גדולתו של שף שממציא מנה נמדדת בקשריו עם העיתונאים שיאדירו את שמו ולא בחבריו עורכי הדין שיגנו על המצאותיו. כל שנותר לנו הוא הטעמים המקומיים ארטיזינליים – היינות, הגבינות, הנקניקים ואפילו המאפים – אלו המביאים לשולחן את הטרואר והנוסטלגיה, את האוטנטיות ההיסטורית של המטבח של סבתא והירקות והתבלינים שצמחו במקום
 
כרגיל, חומר למחשבה