קוקטילים
 
בשנתיים האחרונות עושים הקוקטילים את דרכם חזרה אל מרכז הבמה של בילויי הלילה ולצד מנות במסעדות היוקרה. הקוקטילים חוזרים להיות שחקנים מרכזיים בסצנת המזון והמשקאות, וישראל לא מפגרת הרבה מאחור. ברוח חשיבה זו המבטיחה לנו כי שנת 2017 תהיה השנה בה התאמה של קוקטיל למנה יהפוך לחלק בלתי נפרד מתורת השילובים - אחרי התאמת יין למנות, ולא מזמן בירה למנות כעת מגיע תורם של הקוקטילים. החלטתי לטובת העניין להקדיש כתבה קצרה להיסטוריה של הקוקטילים, לתהליך התפתחותם והפצתם
 
נתחיל בציון העובדה שרעיון הקוקטילים התחיל בארה"ב סביב שנת 1860 ואילך ונעצר בתחילת תקופת היובש של סוף מלחמת העולם הראשונה – בתיקון ה-18 לחוקה האמריקאית של 1920. אבי אבות המיקסולוגים – הברמן המיתולוגי בארה"ב – ג'רי תומס הוציא לאור את ספר הקוקטילים הראשון בשנת 1862, ספר שזכה למספר מהדורות שעודכנו והורחבו עם השנים עד פטירתו בשנת 1885. ג'רי תומס ידוע בזכות המשקה "האש הכחולה" שהמציא במהלך עבודתו בקזינו אל דורדו של סן פרנסיסקו - ראה תמונה ומתכון למטה, קוקטייל שכמעט אינו מוכר עוד כיום. אחד הקוקטילים הראשונים שפרצו דרך והפכו למפורסמים עד היום הינו הדאקרי, משקה רום סוכר וליים שהומצא על ידי המהנדס האמריקאי ג'נינגס קוקס בעת שירותו בקובה, בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19, והועבר ע"י אדמירל הצי האמריקאי לוציוס גוהנסון למועדון הצבא בוושינגטון בשנת 1909. משם התפשט המשקה כאש בשדה קוצים לכל ארצות הברית ומלקוחותיו הידועים ביותר הסופר המינגווי שחלק את חיוו בין קובה לדרום פלורידה והנשיא לשעבר ג'ון קנדי. הדאקרי של היום השתנה וכולל רום עם מיץ פרי, ולא בהכרח הליים. אותו רום עם ליים, בניחוח עם עליי מנטה נותן לנו את המוחיטו וכן הלאה
 
המרשם המקורי לדאקרי בכתב ידו של ג'נינגס קוקס נמצא בארכיון ספריית אוניברסיטת מיאמי, המכון למורשת קובה וקובע מינון כדלקמן לשש מנות: שש כוסיות רום מסוג קארטה בלאנקה, מיץ משישה לימונים, שש כפיות סוכר ושתי כוסיות מים מינראליים – לנער בשייקר מלא בקרח, לסנן ולהגיש (צילום המרשם בקובייה למטה, לצר צילום אווירי עתיק של מפעל באקרדי בקובה). נסו ותראו את ההבדל מהדאקרי לו תזכו כיום
 
קוקטיל נוסף שכיכב באותה התקופה היה המרטיני. אם היום כל וודקה חמימה המוגשת עם שני זיתים על קיסם זוכה לכינוי זה, הרי שבעבר הייתה הפקת המרטיני מקצועית הרבה יותר ומבוססת על ג'ין וורמוט לבן, כשכמות הוורמוט קובעת כמה יבש הוא המרטיני. מרטיני מלוכלך קיבל גם כמה טיפות מנוזל ההחמצה של הזיתים, ומשקה זהה שמוגש עם בצלצלון מוחמץ נקרא גיבסון. כשמחליפים את הג'ין בוודקה זוכים למשקה המיתולוגי של ג'יימס בונד – וודקה מרטיני אותו יש לנער על קרח וחלילה וחס לא לערבב. המרטיני זיכה את הברים גם בכוס ייחודית בה מוגש המשקה על כל הואריאציות שהצגנו לעיל
 
חוקר האלכוהול האמריקאי, דיוויד וונדריך (ראה באתרי השבוע כתבת רקע עליו), מספר על התפתחות קוקטייל המנהטן שהינו קרוב משפחה למרטיני. המשקה נקשר למועדון החברתי / פוליטי / דמוקרטי בניו יורט – המנהטן קלאב שפעל משנת 1865 ועד לסוף שנות השבעים במאה העשרים, ובבניין המיוחד לו ברחוב 26 מ 1899 ועד 1966. המועדון היה הבית החברתי לאושיות המפלגה הדמוקרטית למעלה ממאה וחמישים שנה ונחשב למקום בו הומצא הקוקטייל "מנהטן" (יש גם סיפור המערב את אימו של וינסטון צ'רצ'יל, אבל לצורך כתבה זו נמנע מלהיסחף).
מקור השם "קוקטייל" הינו, כנראה משילוב המילים זנב-תרנגול באנגלית עם כל מיני סיפורים על הרקע לכך. בעברית נקרא ממזג ובהגדרתו משלב משקאות שחלקם לפחות אלכוהוליים, קבוצות הקוקטילים נחלקות לפי האלכוהול הבסיסי שבהם, או דרך הכנתם או הצבע השולט בהם, ואלו שנטולי אלכוהול נקראים וירג'ינס. ארגון המסעדנים האמריקאי מנבא כי שנת 2017 תהיה שנת הנסיקה של הקוקטילים כשבראש החידושים הקולינריים לשנה צפויים שלושה הקשורים לקוקטילים: השילוב בין מנות לקוקטילים, קוקטילים בטעמים מעושנים וקוקטילים עם נגיעות של טעמים אקזוטיים – אפריקאים ואסיאתיים.  נחייה ונראה