התיירות החדשה – חוויה במקום תצפית
 
השימוש במילה לתיאור החזרה מחופשה השתנתה מספר פעמים בעשורים האחרונים. בהתחשב בעובדה כי כול ענף התיירות הינו מקצוע חדש שאינו בנמצא עדיין 100 שנים – אנו רואים בו מקצוע בהתהוות העובר תהליכי התפתחות מתמידים. לא פעם הזכרתי בכתבות אלו את העובדה שתיירות קולינרית הינה חלק מההתפתחות הטבעית של ענף הנסיעות, ובפרק זה אתמקד על רעיון ה"חוויה". אם לפני שניים שלושה עשורים עדיין עסקנו בתיירות של תצפית – גילוי עולם וחשיפה אישית לפלאי העולם, הרי שתפיסת הנופש העמיקה מאד מסוף שנות השמונים עם חדירת ספינות התיירות ומועדוני "הכול כלול" לאורך אלפי קילומטרים של חופים מזהיבים. דור המילניום העמיד תפיסה חדשה לתיירות והיא תפיסת החוויה. זהו המקום שבו צמחה התיירות הקולינרית, שכן ענף המזון והמשקאות הינו התחום היחידי הנוגע בו זמנית בכל חמשת החושים. זוהי חוויה חזקה, המצטרפת לגיבוב של חוויות לאורך המסע ביעד התיירות

תפיסת החוויה נותחה בלא מעט מחקרים ונכרכה לתיירות החדשה כבר במחקרים של סוף שנות התשעים. המעבר מתיירות תצפית ונופש לתיירות חווייתית כללה הוספה של שורה שלמה של "אטרקציות", מרביתן מעשה ידי אדם, למפת התיירות. שלא כבעבר, מצב בו תייר נחשף לשניים שלושה אתרים ארכיאולוגיים, גן לאומי ומוזיאון ביום טיול ממוצע, התייר החדש מחפש להיות מעורב בעשייה. זה הבסיס להתפתחות תיירות האקסטרים – פרק חבלים, צניחה חופשית, קפיצות באנג'י וכיבוש ראשי הרים. זה הבסיס לסדנאות לחפירה ארכיאולוגית, לבישול, לצילום בשטח ולחליבת פרות וגיבון. זה הרעיון שעומד מאחורי סיורי המאפיות באמצע הלילה בהן טועמים חלה שיצאה מהתנור לפני שנייה ולומדים לקפל חלה קלועה. כל אלו הם מעט דוגמאות של תיירות משתתפת – תיירות בה המבקר, בין אם המדובר בתיירות פנים או תיירות נכנסת – לוקח חלק ביצירת החוויה

בתיירות הקולינרית ישנן דוגמאות רבות לתיירות החווייתית – החל מסיור בדרכי יין ומסע טעימות – הזדמנות לא רק לצפות בתעשיית היין, אלא גם ללמוד ממומחים אותם פוגשים לאורך המסלול על המיוחדות של המוצר המקומי, ההבדל בין מוצר אחד למשנהו, לקבל הדרכה לגבי הפרטים ולנסות להפנים את הידע על ידי סדרת טעימות. יש הטוענים כי תיירות יין הינה דוגמא נהדרת  לדרך לבניית קשר ארוך טווח. יקבים שמשקיעים בחינוך המבקרים והתעמקות עימם במיוחדות הליך הייצור, והטעמים המיוחדים שמצליחים להשיג – יוצרים מחויבות ארוכת טווח לשימוש במוצר. מחקרים מוכיחים כי יקב המציע טעימות בחינם מגיע לרמת מחויבות גבוהה יותר מהלקוחות לרכוש את היין בחנות היקב, וממשיכים במחויבות למוצר גם ברכישה עתידית אם באופן ישיר מהיקב או ברכישה מהמפיץ במקום מגוריהם

סיורי השוק שהפכו לפופולאריים מאד בשנים האחרונות –הינם דוגמא נוספת לכוח שבתיירות קולינרית. למרות שסיורי השוק אינם משווקים כתיור קולינרי, והקבוצות של התיירים בנויים מפודיז ושאינם פודיז באופן אקראי, עצם הסיור במקום צבעוני ורועש, עם מגוון אדיר של ריחות, והיכולת לנגוע בטעמים במספר עצירות מתוכננות יוצר חוויה טוטאלית חזקה ביותר. השווקים הם גם מקום מעולה לעמוד על האתניות של המטבח המקומי ולזהות חומרי גלם שאין אנו צורכים באופן רגיל. זוהי תיירות משתתפת ברמה הפאסיבית ביותר כי הכול מוגש לתייר ולא נדרש ממנו אלא לפתוח את הפה, ולטעום

סוג שלישי של חוויה קולינרית משתתפת הינה סדנאות הבישול. ישנן סדנאות מסוגים שונים החל מסדנת "תצוגה" בה השף מבשל ומסביר את עבודתו, ובסוף הסדנא אוכלים/טועמים מפרי ידיו. עבור לסדנת היצירה בה בהנחיית השף כל משתתף או קבוצת משתתפים מייצרים מנה שבסיום הסדנה יאכלו אותה ועבור לסדנת בישול בת מספר ימים בה מנסים לחדור אל תוך מטבח מקומי מיוחד וללמוד אותו לעומקו בסיוע שף, ולעיתים עוזר נוסף

סוג רביעי של תיירות קולינרית חווייתית הינה הביקור בחווה חקלאית במערבת את המבקר בהליכי הייצור. החל מקטיף עצמי, עבור לצפייה ולימוד הליך החליבה ובהמשכו הגיבון, ביקור במשק דבורים כולל הדגמת עישון והרדמת הלהקה טרם טיפול בחלות הדבש או ביקור במפעל מזון וצפייה בהליך הייצור וסדנת טעימות או יצירה בסופו – כל אלו דוגמאות לתיירות חקלאית או תיירות תעשייתית הנושקת לתיירות הקולינרית

המשותף לכל הדוגמאות שהוצגו כאן הינו החדשנות – כל התפיסה והשירותים של התיירות המשתתפת הינם פרק חדש בהתפתחות הענף, פרק של השנים האחרונות. יתרונו – מעורבות של התייר, השגת מחויבות ארוכת טווח והגברת המודעות העתידית של התייר לנושא בו רכש ידע במהלך הטיול

להבדיל מסוגי ידע אחרים הניתנים להשגה בסיור במבוכי גוגל, כאן המדובר בנושאים שהחשיפה אליהם הינה חלק אינטגראלי מהיכולת ללמוד אותם, ואין היא נוגעת בידע שכלתני אלא בידע מגירוי ייתר החושים יחדיו. זה כוחה של התיירות הקולינרית, וזו אחת מהסיבות שאני רואה בתיירות הקולינרית שלב התפתחותי של ענף התיירות ולא מגמה אופנתית שתחלוף

את החוויה, חולקים בני דור המילניום באופן מיידי. משתפים חברים ברשתות החברתיות, מעלים תמונות לאינסטיגרם, מצייצים בטוויטר, כותבים ומצלמים לפיסבוק ושולחים לפרטים או לקבוצות בווטס-אפ. זו אינה רק דרך של תקשורת, זוהו גם מנוף השיווק העיקרי של הדור הצעיר. הבנת החוויה ודרך הפרסום שלה היא הבסיס להבנת ההתפתחות המהירה כל כך של התיירות הקולינרית. מכיוון שאוכל, כפי שכבר הוסבר, יוצר חוויה כל כך חזקה, ומכיוון שאוכל מצטלם טוב בהרבה מסוגים אחרים של חוויות, ובנוסף, חווית ה"שוויץ" היכולת לרוץ ולספר לחברה על חוויה מיוחדת שעברת – בזמן אמת, כל אלו גורמים לעובדה כי עיקר התנועה ברשתות החברתיות המצולמות ונתח אדיר (אך לא רוב) התנועה ביתר סוגי הרשתות החברתיות מוקדשות לחוויות של צריכת מזון ומשקאות. הבנת הכוח האדיר של הפרסום "חינם" ברשתות החברתיות, כמקדם מכירות למקום הינה חיונית בהבנת היכולות והפוטנציאלים הכלכליים הגלומים בתיירות הקולינרית

כול המושגים שהוזכרו לעיל – הצורך "להשוויץ" בחוויה ייחודית, הצורך לחלוק את החוויה דרך צילום ושליחה לאחרים – כל אלו מעידים על משמעות ה"חוויה" ועומקה בזיכרון לעומת התיירות הפאסיבית של התצפית, בעבר. הבנת הדרך לייצר חוויה, במיוחד חוויות ייחודיות – הינה הדרך לליבו, ולכיסו, של התייר העתידי. תוסיפו לנאמר קודם את פוטנציאל החוויה של חיכוך בשף טלביזיוני, השתתפות במופע קולינרי- הדגמה או טעימות, אצל שף ידוע או במקום מיוחד שאין בו הגשת אוכל באופן רגיל – כל אלו מצטרפים לנאמר קודם ויוצרים אירוע מזון ומשקאות מיוחד שייחרט בזיכרון. בכוונה הדגשתי בכתבה זו, בעיקר, נושאים הסובבים את תחום המזון והמשקאות אך לא בהכרח קשורים בצריכת המזון – אכילה. המטרה הייתה להדגיש את רוחב קשת החוויות שתייר קולינרי מחפש, מוכן ומבקש לצרוך. זהו גם המקום להדגיש בפעם המיליון כי התיירות הקולינרית הינה מנוף כלכלי להשגת הכנסה גבוהה יותר מהתיירות הקיימת, וגם מנוף למשיכת תיירות חדשה ליעד