אוכל רחוב בישראל – כמה מחשבות בקול רם

במהלך השנתיים האחרונות הקדשתי לא מעט מהכתבות בידיעון הזה לנושא אוכל הרחוב בישראל. לאחרונה ניתחנו לעומק את נושא ההתאקלמות של אוכל עולמי למטבח הרחוב הישראלי – ובניגוד לתהליך העולמי של השתנות אוכל הרחוב והתאקלמותו למטבח הפיוז'ן המקומי, דווקא בתל אביב מתקיימת זו הפעם השלישית, ועוד ידם נטויה, הפקת אוכל רחוב בטעמי המקור. זהו שוק אוכל עולמי

הפקת שוק האוכל העולמי, שזכתה לסיקור נאה במדורו של ערן לאור – אוכלים בעמידה, גלריה, הארץ, עושה חסד לטעמים המקוריים על ידי גיוס בשלנים בני הלאום להכנת מטעמים ממטבח אימא. יתרה מכך, מחיר המנות באירוע האוכל הנ"ל מוגבל ואינו עולה על 30 שח' למנה, וחלק לא מבוטל נמכר אף במחצית מהסכום המרבי. זהו פרויקט מושך קהל ומצליח מאד. מאז השקתו בחודש יולי כבר התקיימו שלושה אירועים ועוד ידם של המארגנים נטויה.

בהמשך לשאלות שהעלתי בשבועות האחרונים על הצורך להמציא מחדש את המטבח האיטלקי, המקסיקני ובעיקר האסיאתי – דווקא כאן ניתנת הגישה למטבחים האוטנטיים, והקהל מצביע ברגלים – כנראה שיש לכך הצדקה.

אבל, גם לנו יש אוכל רחוב, אוטנטי, מקומי וטרי. להבדיל ממרבית מאכלי הרחוב בעולם – מטבח הרחוב הישראלי הינו צמחוני ברובו, וחלק הבשר בו קטן ממרבית מטבחי העולם. לא נקיים כאן את הדיון (בפעל החצי מליון) על מאפייני המטבח והמזון הישראלי, אך הכתבות המופיעות באתרי השבוע מצביעות על הכרה עולמית למטבח שאנו מציעים. שאפו

מאידך, כאנשי מקצוע בתחום התיירות הקולינרית, אני חייב לציין את היעדר אוכל הרחוב בפיזור ובכמות שהינו יכולים לצפות. אין בישראל דוכני אוכל ניידים ברחובות העיר שמטרתם אספקת ארוחות צהרים מעניינות ולא יקרות לעובדי המשרדים. אין עגלות של נקניקיות כמו בניו יורק ובריסל, אין אוטו-אוכל כמו בכל עיר מתקדמת בעולם המערבי, אין את הדוכנים הקטנים שאנו מכירים כל כך טוב בדרום מזרח אסיה – כל מאכלי הרחוב הנ"ל לא רק מאפשרים מבחר ותחרות טובים יותר, הם גם מאפשרים נגישות למנות במחיר סביר

אוכל רחוב הינו אבן הפינה הקולינרית במרבית מדינות העולם, ואצלנו הרחוב נעדר מזון. דוכני אוכל הרחוב תוחלפו בישראל בחנויות קטנות המציעות את מרכולתן לכיוון הרחוב. בישראל – אוכל רחוב מתורגם מיידית למזון בפיתה (ואז אופציות ההשבחה בדרך של לאפה או באגט). הבסיס, שהגיע עם הפיתה הינו הפלאפל שהשתבח בישראל עם תוספות של חצילים מטוגנים - ייחודי לישראל, חומוס – מפתיע, אבל גם זה ייחודי לארץ, סלט טרי וטחינה שמלווים את כדורי הפלאפל במרבית המזרח התיכון ושוב, אצלנו – סלטים ייחודיים ככרוב אדום במיונז או תוספת ביצה (שילוב של סביח/פלאפל). שיא הישראליות הינו השילוב הקולינרי של שניצל בבאגט עם מריחות של חומוס וסלטים ותוספת צ'יפס. ההמצאה הייחודית היא המעורב הירושלמי וככל הנראה גם הסביח למרות שיש הטוענים לשורשיו הבגדדיים.

אז מה חסר? למה אנחנו טוענים שאוכל הרחוב בישראל חייב עוד להתפתח? סצנת אוכל הרחוב בעולם פורחת, ריכוזים של אוכל רחוב הפכו למתחמים, ישנן מדינות המשתמשות במתחמי אוכל הרחוב כבסיס עיקרי לשיווק התיירות אליהן כסינגפור, הונג-קונג ותאילנד. מתחמי אוכל הרחוב שתמונותיהן מעטרות כתבה זו נפוצים גם בסביבות השווקים המובילים ובמרכזי ערים בסמוך למתחמים של משרדים וחנויות. ייחודו של אוכל הרחוב בנוי על הטעם המקומי, הזמינות וההגשה המהירה ומחיר שווה לכל נפש

בנוסף למתחמי אוכל הרחוב, חסרים בישראל מכוניות האוכל. האוטואוכל הוא מסעדה על גלגלים המבקרת בסביבת מרכזי התעסוקה בשעות הצהריים ובסביבת מרכזי הבילוי בשעות הערב וסופי השבוע. מכוניות האוכל מובילות איכות חדשה, טעמים מיוחדים וסצנות אוכל חדשות בכל רחבי היבשת האמריקאית וחודרות גם למעמקי אירופה. האוטו-אוכל הינו חלק מפסטיבלים ומפיתוח הקולינריה המקומית בעשרות ערים מרכזיות

אחרון חביב למאמר זה יצוין החוסר בפסטיבלי רחוב עם דוכני אוכל, במיוחד בסופי השבוע. תרבות הפסטיבלים המקשטים ערים בצפון אמריקה או הפסטיבלים עם השורשים ההיסטוריים העמוקים לכל קהילה וקהילה באירופה מקבלים טעמים וריחות בזכות השילוב של דוכני האוכל. גם כשהמדובר במסעדות מוכרות המוציאות לסוף שבוע אחד דוכן אל מרכז העיר – אלו הופכים להיות חוויות של אוכל רחוב ומקור גאווה למארגני הפסטיבל

אוכל הרחוב הינו פיתרון זול ומזין, פתרון אהוד מאד על הדור הצעיר בעולם שממעט לבשל בבית. בארצנו הקטנה, אוכל הרחוב אינו זול. אם בארה"ב מחיר היעד לארוחת צהרים בדוכני אוכל רחוב ואוטואוכל אינו אמור להגיע לעשרה דולר, הרי שבישראל לא ניתן לקבל מנת מעורב או אפילו סושי ושתייה במחיר כזה, וזאת עוד לפני שכלול כוח הקנייה של המטבע המקומי והפיכתו למחיר שעת עבודה. הוזלת המזון בישראל תביא לשינוי הרגלי הצריכה, ומחזור העסקים יעלה. ברור כי המדובר בשאלת ה"ביצה והתרנגולת" אבל הניסיון העולמי לשאלת נפח הצריכה של אוכל רחוב איכותי כבר מוכיח כי ניתן לצפייה

נסיים בקריאה למשרד הבריאות להקל בדרישות רישוי העסקים לאוכל רחוב ולעיריות להקל בדרישות רישוי העסקים לרוכלות מזון. התקנות בישראל מחמירות מאין כמוהן, וכמעט ולא מאפשרות קיום אירועי חוצות עם אוכל. מתוך ההבנה כי צריכת אוכל הינה חלק מצריכת התרבות – הערמת קשיים בנושא דוחה את החוויה התרבותית ופוגמת בתיירות הקולינרית. אציין בציטוט ממאמרו של ערן לאור המופיע בקישורית מטה כי הפודי אינו עוד תופעה אלא דרך חיים של מרכז הדרך – כולנו מבינים בתחום צריך רק לדחוף ולקדם דברים

 

בתיאבון