בשנים האחרונות אנו עדים לתחיית תחום הקוקטילים, ומקצוע המיקסולוגיה הופך למרכז במת סצנת האלכוהול. לפני כארבעה חודשים פרסמנו כאן צפי לטרנדים שילוו אותנו בתחום זה במהלך שנת 2016, וכנראה שלא טעינו בהרבה. כאן מתעוררת השאלה – טרנדים של מי? מחקר חדש מפנה את שימת ליבנו לעובדה כי קיים פער אדיר בין דרישת הלקוחות לבין תפריט הבית – ופער זה גדול במיוחד בתחום הקוקטילים

אם המשקאות המעושנים, או משקאות עם טעם עישון של חומר גלם מוביל, לדוגמת פרי ההדר המיובש והמעושן שהוביל א רשימת הטרנדים לשנה זו מופיע בפתח כל תפריט שמכבד את עצמו בתחום – המכירות מצביעות על העובדה כי המשקה הפופולארי ביותר הינו דווקא המרגריטה. פער זה קיים ומתמשך לאורך כל תפריט הברים שנבחנו ומעורר את השאלה לגבי תפקיד התפריט. האם תפקידו של התפריט הינו אינפורמטיבי? שיווקי? או שמא הוא מודעת פרסומת לאגו הבעלים? בתפריט אינפורמטיבי – יש שימוש במוצרים ושמות מוכרים לפי סדר פופולאריות הרכש. תפריט המאפשר למרבית הלקוחות למצוא את מבוקשם בפשטות ובמהירות. בתפריט שיווקי – הניסיון הוא לדחוף ללקוחות משקה מתוחכם ויקר יותר מזה שהיו בוחרים בסגנון הפשוט והאינפורמטיבי. כך לדוגמא רשימת הוויסקי תועבר לפתיחה כשבראשה המיושנים ביותר. בשיטה השלישית, המתאימה ונמצאת בשימוש בעיקר במקומות השואפים להראות כמובילי דרך בטרנדים, לתפריט יהיו שמות "פרטיים" וייחודיים, לצידם יצוינו שמות חומרי הגלם או תאור לחוויית השתייה (חריף/מדליק/מעורר וכו') או מילים למקורו של המשקה – הגיע אלינו ישירות מהבר האקזוטי XYZ בחוף מאווי שבהווי וכולי

מחקר דאטהסנטינל, חברת מחקר מארה"ב שהשוותה תפריט של למעלה מ- 30,000 מסעדות וברים לראיונות עם צרכנים בסיום ארוחתם לברור מה הוזמן, הצביעה על הנתונים הבאים: המרחק בין המוצע לנרכש בתחום הקוקטילים

 

 

 

 

המצב הופך למורכב עוד יותר כשמנסים לראות את מבחר הבירות המוצעות והנדרשות על ידי קהל הצרכנים

 

 

למעשה כאן רואים כי הטרנדים עוברות לבירות בטעמי פרי, כשבראש טעם עוגת הבננה, ובעקבותיה טעם האשכולית, האפרסק, התפוח ועוד, בזמן שהמכירות מובלות ע"י בירה קלה, אייל, לאגר וייתר הטעמים הקלאסיים

המחקר סיים וציין את נושא רכישת היין, אליו כבר נתנו את הדעת מספר פעמים בהקשרים שונים בשבועות האחרונים. לנושא היין המחקר ציין את חשש הלקוחות להסתכן ברכישת בקבוק שלם של יין מחשש של בחירה שגויה. הלקוחות חוששים כי הטעם לא יקלע לטעמם של חבריהם לשולחן ואינם מסתכנים בחשיפה לזני יין פחות מוכרים. כעקרון, העדפת הלקוחות היא ליינות לבנים פירותיים מזני זינפנדל, ריזלינג, פינו גריז'ו ושרדונה וביינות האדומים בעיקר זני מרלו, קברנה ולאחרונה חודר המלבק למרכז הבמה. במקרים של חששות מהזמנת בקבוקים – פתרון כותבי המחקר הוא להמליץ על צריכת יין בכוסות מתוך מבחר גדול ומבצעי הכירות ללקוחות קבועים עם יינות מזנים חדשים במחיריי הכרות

גם בישראל שולטים הבירות והיינות הקלאסיים יותר מכל זן מיוחד וחדש והצעות עורכי המחקר נשמעות תקפות לשוק שלנו, באותה המידה

קוקטילים – טרנדי או טעם הלקוחות