הדוח השנתי על צריכת יין בארה"ב

 

 

השבוע התפרסם הדוח לשנת 2016 על תעשיית היין בארה"ב. באתרי השבוע יש קישור לדוח המלא בן 76 העמודים. את הפיקנטריה בחרתי לסכם ולתרגם למאמר זה כי מסתמנים כאן, לראשונה, מהבהבי סכנה. לראשונה מזה 20 שנה מדווח על קיטון בצריכת היין בארה"ב. זוהי מגמה שכותבי המחקר תולים אותה בגיל הצרכנים. דור הביבי בומרס הפורש בשנים אלו לגמלאות, מתוחלף ע"י דור צעירי המילניאלס ששותים הרבה פחות יין. בתחום הביבי בומרס שעדיים פעילים בשוק היין אנו רואים עלייה בצריכת יינות האיכות, יינות הנמכרים בארה"ב במחירים קמעונאיים העולים על 20 דולר לבקבוק. גם בקבוצת הביניים של 10-20 דולר לבקבוק עדיין יש סימני גידול בעוד היינות הזולים – 8$ ומטה, נמצאים בירידה

 

ניתוח מעמיק יותר מגלה כמה מגמות בסחר היין: ראשית, רמת החדירה של השימוש ביין בקבוצות הגיל השונות – הביבי בומרס (גיל 50-67 כיום) הם צרכני היין העיקריים ורמת החדירה של צריכת היין אצלם מגיעה ל-41%, נתון שנמצא בירידה קלה בחמש השנים האחרונות, כחצי אחוז עד אחוז לשנה, כנראה – בגלל הזדקנות. הדור המבוגר מהם צורך יין ברמה של 11% בלבד וגם כאן אנו עדים לירידה קלה בשנים האחרונות. מאידך, הצעירים דור האקס ודור המילניום צורכים יין בכמויות עולות אך רמת החדירה של היין לשולחן שלהם הינה נמוכה בהרבה. הדור העומד לשלוט בכיפה בעשור הקרוב – דור המילניאלס (גילאי 21-37), נמצא ברמת חדירה של 16% בלבד עם עלייה מתונה משנה לשנה של כאחוז. גם הדור הבוגר יותר של דור האקס (בני 38-49) הגיע רק לרמת שימוש של כ-32% עם עלייה בלתי רציפה של פחות מאחוז משנה לשנה. הממוצע מצביע כאמור על ירידה – מגמה חדשה בתעשיית היין

 

גם לנושא כמויות התפוקה העולמית של יין יש השתנות במגמה. הצריכה העולמית דיי יציבה בעשור וחצי האחרונים וקרוב ל-230 מליון הקטוליטר (23,000,000,000 ליטרים שהם כשלושים ושנים מיליארד בקבוקים שהם חמישה בקבוקי יין לאדם בכל גיל בעולם כולו!) אבל הייצור נמצא בתנודתיות סביב ה-275 מליון הקטוליטר. ההפרש מנוצל לייצור חומץ יין, ורמוט ובעיקר ברנדי. ההכרה בפערי הייצור, שחלקם מושפעים גם מעונה טובה או פגיעה של מזיקים, הביאה את הנהלת השוק האירופי לכפות דילול גפנים מאסיבי בשנת 2007 בו נכרתו כרמים בשטח 175,000 הקטרים שהם 1,750,000 דונם או 1750 קילומטר מרובע. זהו שטח שכמעט שווה לכל הכרמים (87% מה לייתר דיוק) בקליפורניה

 

כשמדברים על דילול נטיעות ייזום – זהו הליך הקורה ללא הפסקה, שכן גפן מבוגרת מפסיקה להניב כמויות מסחריות, וכמעט בכל זמן נתון כחמישית משטחי הכרמים אינם במצב מניב עקב נטיעה חדשה – גם הרחבות וגם חידוש חלקות

 

עוד נתון מעניין בדוח היה המגמות העולמיות בצריכת היין. היצרניות הגדולות ביותר הינן גם הצרכניות המשמעותיות ביותר של יין, אבל כמעט בכולן, צריכת היין יציבה או מצטמצמת (ראה תמונה בראש העמוד – אפור משמעותו יציב, תכלת מצביע על צמצום במיוחד חשוב באיטליה, צרפת ובספרד וצבע כחול עז משמעותו שוק בגדילה – ראו את סין אוסטרליה וקנדה כמובילות התהליך. חשוב לציין כי צרפת ואיטליה מייצרות בעודף, מעבר לצריכה העצמית, בעור ארה"ב נמצאת באופן רציף, לאורך שנים, בתת-ייצור. לצורכי סיבור האוזן בלבד, צריכת היין בארה"ב גדלה בעשרים וחמש השנים האחרונות מ- 350 מליון גלון בשנת 1980 (שהם כ-1.8 מיליארד בקבוקים) ל- 780 מליון גלון בשנת 2014, שהם מעל 4 מיליארד בקבוקים. במקביל, ובהתמדה כמעט רציפה, עולה נתח הייבוא לארה"ב מסביבות 10% בתחילת שנות ה-90 לכמעט ארבעים אחוז כיום. המשמעות הכספית של פערים אלו מצביעים על עלויות יבוא שעלו מכשלושה מיליארד דולר בתחילת שנות התשעים לכתשעה מיליארד דולר ביבוא יין שנתי לארה"ב כיום

 

כמי שעוסק בתיירות קולינרית, הפתיע אותי לגלות את רמת הציפיות של תעשייני היין מתיירים. דווקא באזורים רוויי התיירים כעמק נאפה, אנשי ענף היין מעידים על פתיחות מוגבלת לתיירים בעוד במקומות כמדינת וושינגטון, מדינת אורגון או וירג'יניה – האחוזים התומכים בתיירות יין גבוהים משמעותית. זה נושא שאנסה לגלות עליו מידע נוסף בטרם אחשוף אותו במלואו

 

 

 

תזכורת אחרונה

 

לפני שלושה שבועות פרסמנו לראשונה את התחרות העולמית לעסקים הפונים לתייר הקולינרי. התחרות מאורגנת ע"י הארגון העולמי לתיירות מזון ומנוהלת ע"י צוות שופטים בינלאומי. בתחרות יבחרו עסקים מוביליי דרך במגוון קטגוריות, ושאיפתי לראות ישראלים בין הזוכים - כחלק ממיתוג ישראל כיעד מוביל לתייר הקולינרי. טופסי הרשמה (עם 100$ בלבד דמי רישום) ניתנים להורדה מאתר הארגון בקישורית במומלצי השבוע. שימו לב, ההרשמה נסגרת בראשון למרץ 2016 - היינו בעוד מספר שעות