תפקיד המדיה בהתפתחות התיירות הקולינרית

 

 

בעשור האחרון אנו עדים לפריחה מדהימה בתחום החשיפה של הקולינריה בכל צורות  המדיה הקיימות – מהעיתונות היומית דרך מגזינים וירחונים נושאיים אל פסגת המדיה  הדיגיטלית בטלביזיה ובמיוחד בתוכניות הריאליטי התופסות מקום מרכזי. תוכניות קרב הסכינים ומאסטר שף הגיעו לשיאיי צפייה חדשים בטלביזיה המסחרית ותוכניות בישול רבות  מוקרנות בערוצים הראשיים ובערוצים ייעודיים בארץ ובעולם

 

 

תפקידן של תוכניות הבישול / תוכניות האוכל / תוכניות השף הוא משולש – ראשית, מיצוב הגסטרונומיה כתחום ידע בהבנה סוציולוגית של החברה בה היא מתקיימת. במקביל, ככול כלי סוציולוגי אחר – הקולינריה וחשיפתה במדיה הפכו לכלי לקליטה חברתית ולניהול כור ההיתוך הרב-תרבותי. תפקיד שלישי של תוכניות אלו הינו בקידום מעמד הקולינריה מאמצעי קיומי אל מרכז הבמה התרבותית על גבול האומנות

 

 

על מנת להבין את מקומן הנוכחי של תוכניות הבישול במדיה, כדאי ללמוד על ההיסטוריה שלהן, ובראש ובראשונה על "ממציאת הז'אנר" – ג'וליה צ'יילד (1912-2004) שעלתה לאוויר בתחנה החינוכית של בוסטון עם תוכנית בישול ראשונה בשנת 1962, אחרי שסיפרה "הדרך לבישול הצרפתי" שנכתב עם שתי חברותיה, הפך בין לילה לרב-מכר. במשך עשור התוכנית הנ"ל רצה בתחנות הציבוריות בארה"ב תוך שהיא זוכה בפרסים רבים, בניהם האיימי הראשון בהיסטוריה האמריקאית לתוכנית חינוכית. הפרסום הרב לו זכתה צ'יילד פתח את הדרך למטבח המשודר אל מרכז הבמה, וכיום ניתן לראות את המטבח שלה, שדרך אגב נבנה באופן מיוחד שיתאים לעובדה כי הייתה גבוהה מאד, מוצג במוזיאון הסמיסוניאן בוושינגטון

 

 

נקודות ציון נוספות לתפקידה של המדיה בכניסת המטבח את הסלון החברתי הייתה המצאת ז'אנר הריאליטי סביב האוכל שהצליח להפוך מיידת לפופולארי ביותר מבין כל תוכניות הריאליטי. ברגע ששפים ידועים, שהיו כבר במרכז הבמה – במדורי האוכל והרכילות, תפסו מקום סביב שולחן השיפוט או בקדמת הבמה לתחרויות "ראש בראש" – הפכו תוכניות הריאליטי הנ"ל למסמר חברתי בסלון. תוכניות בישול עברו מלוח שידורי הבוקר אל לוח  הערב המוקדם ותוכניות מיוחדות הופקו לערבי שבת וחג. תוכניות יצירתיות של מאכלי עמים ומאפים, תוכניות על יעדים קולינריים בעולם ותוכניות על שיפוץ מסעדות הצטרפו למרכז לוח השידורים. במרבית מדינות העולם כבר קיימים מספר רב של ערוצי אוכל וקניות ותוכניות הבישול הופכות למנוף השיווק העיקרי של רשתות המזון ויצרני המזון

 

 

חברת חקר השווקים האמריקאית סופרמרקט-גורו (ראה אתרים מומלצים בהמשך) מצביעה על מספרים מדהימים בקשר בין תוכניות בישול לשיווק מוצרים וטכנולוגיות – 91% מהמשיבים למחקרי הבזק שעורכת החברה השיבו כי הם צופים בתוכניות בישול. למרות שהם משתמשים במחשב או הנייד נישא, הצפייה בתוכניות בישול נעשית על פי רוב (96% מהנ"ל) ממסך טלביזיה. ואן המדובר בצפייה אקראית או לעיתן רחוקות – 36% מעידים על עצמם כצופים בתוכניות בישול מספר פעמים בשבוע ועוד 24% לפחות פעם בשבוע + 19% מעידים כי עשו כן פעמיים שלוש בחודש. השיא הוא כ-15% שרואים תוכניות בישול ואוכל בתדירות יומית

 

 

גם הסיבות לצפייה בתוכניות הבישול שוות לימוד וניתוח: 79% טוענים כי הם עושים זאת למטרת איסוף רעיונות חדשים, 63% למטרות בידור ומספר דומה – 62% לצורך לימוד -מציאת מתכונים וטכניקות בישול חדשות. רק מספרים זעומים – 18%, מעידים על ההנאה מגורם התחרות ו-16% מעידים על עצמם כנהנים מאישיות המשתתפים. ניתוח תוצאות אלו מסבירות את השווי האדיר שיצרני חומרי הגלם, בעלי רשתות השיווק וכל המעורבים בתעשיית המזון והמשקאות מוצאים בתוכניות אלו כמקור בלתי נלאה לפרסום סמוי שיכול לקדם עם עניינם

 

 

אז איפה משתלבת התיירות הקולינרית במסגרת זו? מחקר עדכני של ארגון התיירות של האו"ם פרסם כי 88.2% מהתיירים חוצי הגבולות (תיירות נכנסת ויוצאת לא כולל תיירות פנים) מגדירים את תחום המזון והמשקאות ככלי ראשי במיצוב יעד תיירותי עדכני, ורק 11.8% רואים בכך כלי משני. אותו מחקר מצביע על העובדה כי בתיירות יחידים, שליש מההוצאה של התייר היא על תחום המזון והמשקאות. אם בשנת 2012 ביקרו בספרד, לדוגמא, 52 מליון תיירים הם הותירו אחריהם מעל 5 מיליארד אירו לארוחותיהם – והכנסות התיירות שם עומדות על 11% מהתל"ג, ומייצרות 11.5% ממקומות התעסוקה במדינה. אם נתונים אלו אינם מספיקים, נוכל להוסיף ולהרחיב בנושא – אך זה נראה על פניו כחד משמעי וברור

 

 

התייר הקולינרי בוחר את יעד הנסיעה שלו אחרי שלמד על הקולינריה המקומית. קולינריה אינה מסעדות גורמה ואינה גם תיירות חקלאית על הדרכים לייצור חומרי הגלם – תיירות קולינרית היא הטעמים של המקום המשלבים חומרי גלם, תבלינים וטכניקות בישול. התייר הקולינרי מחפש את החוויה המיוחדת שהטעמים המקומיים מסוגלים לתת לו, כששליש מהם בוחרים את היעד לפי טעמיו, שליש לוקחים זאת בחשבון במהלך תכנון הטיול ושליש נוסף עושה לגילוי הקולינריה המקומית תוך כדי הביקור ביעד. אם המדובר הוא בכשמונה וחצי אחוז מכלל התיירים הרי שזהו מספר עתק השווה השקעה ועבודה ממוקדת

 

 

נזכיר שוב את הדרישות של התייר הקולינרי: (א.) אותנטיות – הבסיס ההיסטורי, השורשי, המיוחד של המטבח המקומי. (ב.) מקומיות – השימוש בחומרים מייצור מקומי, הדגש הוא על מינימום של חומרים שאינם טבעית גדלים במקום או שהיסטורית שייכים למטבח. (ג.) טריות – מוצרי יסוד טריים עם מינימום שינוע וקטיף בשל. (ד.) אורגני – גידול טבעי עם מינימום תוספים, ללא הנדסה גנטית וללא זיהום סביבתי של חומרי ריסוס. (ה.) בר-קיימא – נושא זה תופס תאוצה ומתייחס לראייה ארוכת הטווח על ההשפעה על הסביבה לצריכה שלנו כאן ועכשיו. גידולי חמלה של בעלי חיים, מניעת בזבוז, מחזור ומעבר לצמחונות חלקית. ואחרון (ו.) עונתיות – הבנת מחזורי הגידול ביחס למטבח המקומי. התאמת תפריט לעונה ולמצאי הירק והפרי הטרי

 

 

וכול מי שרואה עצמו כחלק מהדור העדכני של מוצר נכון לתייר הקולינרי מוזמן להצטרף לתחרות העולמית לספקים מוביליי דרך בתיירות הקולינרית. התחרות הושקה באתר הארגון העולמי לתיירות קולינרית ותתקיים במחצית הראשונה של 2016. ספקים ישראלים מיצרנים ארטיזינלים המדריכים קבוצות מבקרים, דרך שווקים ומארגני סדנאות וסיים בדוכני אוכל רחוב ומסעדות אתניות, מסעדות יוקרה ותוכניות טלביזיוניות – כולם מוזמנים להירשם ולתרום בכך למיצוב ישראל כיעד מוביל דרך בתיירות הקולינרית בעולם. פרטי הרשמה בקישורית למטה, באתר השבוע. שימו לב, ההרשמה מסתיימת בראשון למרץ