מתאבדים בארוחה

כשהיקום לא היה כל כך צפוף, ואבות אבותנו עדיין הסתובבו בהרים כלקטים וציידים – הם אכלו את מה שמצאו. למדו למיין פיטריות טובות מרעות, לצוד ציפורים ובעלי חיים אחרים, פיתחו את הבישול הבסיסי וחיו בממוצע כשלושים שנה. הברכה ביהדות "וראה בנים לבנך" איחל לאנשים לחיות עד גיל בו יראו נכדים, אבל כשבר המצווה היה הגיל לנישואין, צפי הגיל להכרת הנכדים היה כשלושים. מאז חלפו כמה וכמה דורות, למדנו חקלאות – והתחלנו לגדל לנו את המזון. זמינות המזון בסביבת הבית מנעה את הצורך לנדוד, אבל הביא לצמצום משמעותי של התפריט. בעלי החיים היו יקרים מדי מכדי לשחוט אותם – עדיף היה להשתמש בצמר, בחלב ובביצים. מרבית התפריט היה מבוסס על קטניות ודגנים ועדיין – תוחלת החיים לא גדלה בהרבה. כשהחלה המהפכה התעשייתית, באמצע המאה השמונה-עשרה, והחלו נדודי האוכלוסין מהכפר לעיר – השתנתה שרשרת המזון וההכרות האינטימית שהייתה לנו עם האוכל – מקורו והכנתו. מעט אחרי מועד זה זיהו כל הגורמים את הנתק בין תהליך ייצור המזון לצרכניו – ואז הוקמו במקביל גם מערך הביקורת על המזון בארה"ב – האף-די-איי[1] וגם מערך הפיקוח על הכשרות בגרמניה ובארה"ב[2] במקביל. המערכים הנ"ל, האזרחי והדתי, באו לענות על פער המידע שנוצר עקב אובדן האינטימיות עם המזון והיעדר הכרות של יצרניו וצרכניו.

 

אז למה כתבתי בראש הכתבה היום את המילים "התאבדות ואוכל"? כי הייצור כיום של מזון, לעולם צפוף, עולם נטול הכרות בין יצרנים וצרכנים – הוא עולם כלכלי נטו, ולצורך הצלחתו הכלכלית – הוא עושה כל תרגיל אפשרי, להצליח. העולם שגדל מכשלוש מאות מיליוני תושבים באמצע המאה ה-18 לכמעט 9 מיליארד כיום צריך מזון רב, זול וזמין. החקלאות "השביחה" את עצמה – ובמסגרת תהליך ההשבחה החדירה תוספים מסוכנים לאוכל שאנו רוכשים בסופר. נתחיל בתחום הירקות, הדגנים והקטניות: שלושה אלמנטים העלו את יכולת תזונת העולם בתחום זה; השבחת הגזע – השגת זנים עם תפוקה מועדפת ועמידות לתנאי המקום ומזיקיו. ניקוי הקרקע והאוויר מתחרות על משאבי המקום – ביעור עשבים וריסוס נגד מזיקים והשבחת הנגישות למי השקיה. ההשבחה הגנטית נעשתה על ידי זירוז הליכי ברירה טבעית (בחירת זרעים מצמחים טובים יותר) אבל גם בתהליכים של השבחה גנטית – החדרת גנים מועדפים לצמחים המאפשרים שליטה מיטבית במוצר הסופי. לנושא השני – אין מספיק טווח זמן לראיית הסכנות שבשינויים הגנטיים וקיים חשש שלשינויים שהוכנסו עלולות להיות גם תופעות לוואי מסוכנות. בתהליכי הריסוס, בין אם ריסוס נגד עשבים שוטים או כנגד מזיקים – הרעילות של חומרי הריסוס חודרת גם לירקות ושאריותיה מחלחלות לאדמה ומגיעות למי התהום. הרעלים הנ"ל חריפים מאד, וכל דור חריף מקודמו. שאריות הרעלים מגיעות כמי שתייה לאדם ולחיות שהוא מגדל למאכל ובדרך זו מגיעות לגופנו. למעשה, בהוספת הליך החזרת המים נגענו למעשה בנקודה השלישית והיא ההשקיה – חשוב לעסוק בה במיוחד בתחום הגידולים מנותקי הקרקע המקבלים תזונה כימית[3] מועשרת עד כדי הרעלתם. חומרי הריסוס בהם משתמשים בישראל חריפים בהרבה מהמותר בתקן האירופאי, וחלקם הגדול אסור לחלוטין באירופה.

 

נמשיך בתחום הדגה: כמעט כל הדגים הנמכרים בישראל הינם תוצר חקלאי. האגן המזרחי של הים התיכון אינו מפיק דגים ברמה כלכלית, המים מזוהמים והדייג האגרסיבי ניקה את הים. הדגים שלנו מגיעים מברכות דגים בארץ, בדרום מזרח אסיה ומבריכות בים הצפוני ואפילו ממקומות אחרים בים התיכון. הדגים ה"זולים" מגיעים מימת ויקטוריה באפריקה והקפואים למינם מסין וויאטנם. המשותף לכל הדגים הנ"ל הוא גידול אינטנסיבי, הן בצפיפותם בבתי הגידול והן בקצב גידולם. הצפיפות מחייבת תזונה[4] רווית תוספים וטיפול תרופתי מניעתי להבטחת בריאותם במועד השיווק. בתחום זה חשוב מאד להכיר את הסחר בשאריות תעשיית המזון: בצד כל אזור גידול דגים קיימים מפעלי עיבוד והקפאה. שאריות הדגים – אידרות וראשים, נטחנים והופכים ל"קמח דגים" שהופך לבסיס בתעשיית המזון לבעלי חיים, ולעיתין גם מזון לתושבים העניים המגדלים את הדגים.

 

נדלג לתעשיית הדגנים, שמרביתה כיום מיובאת ממרכז ארה"ב. חוות ענק מייצרות חיטה שמזינה את מחצית העולם. גם כאן, ריסוס מונע מזיקים, והזנים שבשימוש עברו השבחות גנטיות למכביר. את התוצר מעבדים לקמח לבן (הוא נשמר הרבה יותר טוב) שהוא אם כל הסיבות להשמנה ולמחלות הקשורות בה לצד הסוכר.

 

בתחום הבשר מצבנו העולמי בכלל והישראלי בפרט הכי קרוב לסיכון חיים. את נושא הצפיפות בגידול בעלי החיים כבר סקרנו בתחום הדגה – בגידול תרנגולות ובקר מצבנו קשה אף יותר. גם שיטות הטיפול בצפיפות זהות – מניעת תנועה והוספת אנטיביוטיקה מניעתית. המזון לבעלי החיים המגודלים בארץ בלולים ורפתות הינו "תערובת" של דגנים, קמח דגים ובשר, תירס כשלבהמות מוסיפים תבן. המזון מואבס אוטומטית אל פי החיות והגעתן למשקל היעד קוצרה כמעט בחצי בעשרים השנים האחרונות.

 

את הכימיקלים בצומח מזינים לבעלי החיים ומשקים אותם במים שספגו רעלים. את הירקות שאנו צורכים לא ניתן לשטוף מרעלים שנספגו לתוכם, עד כדי כך שהרב הראשי אסר צריכתם. את האנטיביוטיקה של מזון החיות אנו סופגים, והחיידקים בגופנו הופכים לעמידים בפני טיפולים דומים. גוף האדם הפך לסופגן הרעלים של תעשיית המזון – והכול בגלל ניתוק הקשר בין הייצור והצריכה.

 

וכאן מתעוררת נקודה נוספת שייחודית לישראל – בלי אחות ורע! הזרקת נוזלים לבשר ... וכדי שהמים יחזיקו – מוסיפים להם ג'לטין ופוספטים... וקצת חומרי טעם וריח. התירוץ: המלחת הבשר להכשרתו גורמת לירידת 10% ממשקלו בגלל אובדן נוזלים. ההיתר להוספת עד 10% מים הוגדר ע"י נציגת זוגלובק בוועדת הכנסת כ"לא כלכלי" ובפועל, התגלה כי לבשר מוזרק עד כדי 60% מים. הפתרון היה הגדרת הבשר כ"מעובד". כן, בשר קפוא משחיטה כשרה בחול הגיע לישראל, הופשר, הוזרק והוקפא בשנית. תהליך ההזרקה לבשר קיים בעולם כדרך להחדרת חומרים "חיוביים" בתהליך יצור בשר – מרינדות וחומרי טעם מוזרקים לבשר שעומד להיות מוכן לפסטרמות או בשרים מעושנים על מנת לשמור על מרקמו. אין מקום בעולם בו מותר להזריק מים לבשר. אין גם שום מקום בעולם בו מותר להפשיר ולהקפיא מחדש בשר. למי שאינו מאמין לי – מותר להסתכל הסופר על אריזת בשר "מתוסף מים" ולחפש במרכיבים את רשימת החומרים שאינם בשר. דר' ציפורי[5], יו"ר איגוד הווטרינרים העיד בכנסת כי בביקור לימוד בגרמניה לא האמינו לו שבישראל מותר להזריק מים לבשר, ואפילו העלו זאת על הכתב.

 

כן, צריכת מזון בישראל, במגבלות המותר והבלתי מפוקח, בידע על המצב הקיים של פלאי החקלאות שלנו – מסוכן לבריאותנו עד כדי רצחני. צריכת בקר מעובד, דגים ממכלאות וירקות "גוש קטיף" – מסוכן לבריאותנו.

 

אז מה הפתרון? שוב, לשיטתנו – חזרה למקורות, הכרות עם יצרן המזון אותו אנו צורכים. מזג האוויר שלנו מקשה מאד על גידולים אורגניים, בגלל כמות המזיקים המחפשים מקור למחייתם – אבל ההמלצה הראשונה היא לעבור לירק ופרי אורגניים. באשר לבשר – בשר טרי, ישראלי, עדיף מכל חלופה, אך אין ממנו די. בשר שגדל במרעה פתוח כמעט לא ניתן להשיג בארץ. עדיף לקנות בשר מקצב שמפרק בשר בעצמו ולא מרשתות שקונות נתחים ארוזים, ומעל לכל להימנע מבשר קפוא, מופשר/מיושן או מעובד – מילים שמבטיחות רמת רעילות מובחרת. לנושא העופות – כאן קיימת אלטרנטיבה של עופות אורגניים, שוב, אין בארץ גידולי שדה של עופות, אבל העוף האורגני, למרות מחירו – עדיף לאין ערוך.

 

עד כאן התקיים הדיון לגבי התוספים שאנו נותנים לצומח ולחי על מנת להבטיח את כלכליות תהליך הגידול במשק תחרותי. כאן הזמן לציין כי חלק נוסף במסוכנות המזון שאנו צורכים נובע מתהליך עיבודו ושיווקו. מעל 15%  מהעופות בישראל מגיעות לשחיטה כשהן חולות ומרבית המים המשמשים לשטיפת עופות במשחטות התגלו כנגועים בחיידקים אלימים. אם לא דיי בכך, דוח מיוחד של מבקר המדינה קבע כי אין יכולת לפקח על שרשרת אספקת המזון מהחי בשיטה ובכוח האדם העומד לטובת העניין[6]. אז אולי הכותרת הייתה מעט אלימה, קראתי לידיעון היום "התאבדות" אולי יותר נכון היה להשתמש במונח "רצח" בדרך לצלחת או אובדן האחריות האישית של ספקי המזון. כהרגלי, חומר למחשבה

 

 

 

[1] FDA 1909

[2] OU 1927

[3] http://www.bhol.co.il/news/742839  ודווקא בחרתי לצטט פה את בחדרי חרדים בנושא 

[4] http://www.ukmarinesac.org.uk/activities/water-quality/wq8_22.htm  כדאי להביט ברשימת התוספים בלב מאמר זה

[5] http://www.knessetnow.co.il/  רישום מוועדת הכנסת בנושא מים מוספים לבשר – שווה קריאה לפני ההתאבדות

[6] http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/ שווה לרפרף בדוח אם רוצים להפסיק לצרוך בשר