Terra Madre, Salone De Gusto


שלא כמנהגי, הפעם אספר חוויה אישית ולא מאמר בנושא עיוני. חוויית הביקור בתערוכת המזון הגדולה בעולם – המפגש הדו-שנתי של ארגון הסלואו-פוד. פעם בשנתיים, בפורמט דיי לא מקצועי, נפגשים איכרים, יצרנים ארטיזנלים, מחוזות נידחים באמזונס ומטבחים שמשמרים חומרי גלם נכחדים – בכנס נדיר בחסות ארגון סלואו-פוד. לארגון כבר הקדשתי מאמר אחד או שניים בעבר, אבל לכנס הגעתי לראשונה ורציתי לחלוק את החוויה. נפתח ונתאר את סיבת הביקור – כמעט ברגע האחרון אושר ביתן לישראל ובניצוחו של ראש הארגון בארץ, השף נדב מלין מקייטרינג לואיזה – התארגנה במהירות משלחת קטנה לאייש את הדוכן. ישראלית שחייה בטורינו כבר שנים רבות תיאמה את הפרטים מול הארגון ואיישה את הדוכן במתנדבים מקומיים, חברת שטראוס שגייסה השנה את מיכל בנישתי, בוגרת האוניברסיטה של סלואו-פוד לתפקיד הגסטרונומית של הקונגלומרט תרמה חולצות מדים וטעימות של תמרים מיוטבתה. טחינת אל-ארז מנצרת בייצוגה של בת המשפחה, לנא זהר תרמה טחינה, אביבית ג'וטי ברקוביץ המתמחה בליקוט ואנוכי השלמנו את הדוכן שתופעל לא מעט בסיוע סטודנטים הלומדים כיום באוניברסיטה במקום
 
הדוכן אפשר שיח עם אלפי המבקרים בתערוכה שהתחלקה לשישה מתחמים: שלושה מבני מרכז הירידים שימשו את מחוזות איטליה השונים, מתחם התערוכות החדש היווה את התערוכה הבינלאומית בה, בין הייתר, גם אנחנו התמקמנו. בין המתחם האיטלקי לעולמי על מגרשי החנייה נפרשו עשרות אוהלים ששימשו לתערוכת הבירות ואוכל הרחוב – ובמרכז העיר הייתה תערוכה מקבילה של יין, אליה לא הספקתי להגיע
 
בכל מתחם היו אזורים שהוקדשו ללימודים – מתחמי הרצאות שברובם הופעל גם תרגום סימולטני. בו זמנית היו מפגשי עסקים במתחם אחד, הרצאות בשישה עד שמונה מרכזים, ארבעה מטבחי תצוגה ומטבח בינלאומי שהחליף נושא ותפריט כל שעה, מתחם לאוניברסיטה של הארגון[1] ולרעיונות שונים המקודמים על ידו מהימנעות משימוש בקשי שתייה, דרך דיג מבוקר בים הפתוח, הקטנת כמויות הזבל הנוצר בתעשיית המזון ושימור זנים רבים של צמחי מאכל ההולכים ונכחדים בגלל שיפורים והנדסה גנטיים. בין הדוכנים הוצעו טעימות ונשנושים, מכירות של מוצרי יוקרה נדירים מתחום המזון – כגבינת פרמז'ן בת 101 חודשים או נקניקים וגבינות מיוחדים, ריבות ומרקחות, רטבים ופסטות – ממיטב היצרנים המיוחדים במשקים קטנים בעולם. בדוכן הישראלי תוכננה טעימת יינות רמת הגולן שלא הגיעו והוחלפו בדקה האחרונה ביין מקומי כשר. המטבח הקטנטן בדוכן הפיק עשרות מנות של סביח לתוך פיתות שהוכנו לפי מרשם ישראלי בפיצרייה מקומית
 
ההתגייסות של העיר טורינו הייתה ההפתעה העיקרית לה נחשפתי. ארגון סלואו-פוד שקם בעיירה ברא הסמוכה, הצליחה לגייס הפקה עממית מדהימה. כל האורחים ממדינות העולם השלישי שהוזמנו לתערוכה ומומנו על ידי הארגון – שוכנו בבתים פרטיים של מתנדבים וכך גם כל אדם שהגיע מחוץ לעיר לטובת התערוכה. כל המרצים במאות המפגשים או הטבחים בעשרות הארוחות זכו להתאכסן אצל מתנדבים מתושבי המקום. יתרה מכך, המארחים באו לאסוף את הדיירים מהתערוכה והגיעו לבקר אותם עם חברים ושכנים. הפיכת התערוכה לאירוע חברתי מלכד לעיר כולה, עיר אירופאית מאד בצפון איטליה עם השפעות שוויצריות וצרפתיות, הינה הישג נדיר. גם כשהוזמנתי על ידי חברים לצאת לערב של בילוי בעיר, הופתעתי לגלות כמה מסעדות העמידו תפריט מיוחד לכבוד האירוע – זו הייתה מסיבה עממית, פשוטה ואוטנטית מאין כמוה. ארגון סלואו-פוד אירח את כל המשלחות ממקומות מעוטי יכולת והפעיל לטובתם קפיטריה חביבה בשולי הביתן הבינלאומי. אחרים, כמוני לדוגמא, נדרשו לתת תרומה של 5 אירו לארוחת סלט ופסטה עם פרי. גם ההסעות למארחים והמלונות היו חלק מהשרות למוזמני הכנס
 
אז מי הגיעו להציג ושילמו אלפי דולרים עבור הזכות להיות חלק מהאירוע? בעיקר מדובר בחוות קטנות. עסקים קטנים שמייצרים מזון קלאסי בשיטות עתיקות ובטעמים מיוחדים השייכים למקום. ארגון סלואו-פוד עושה לשימור טכניקות מסורתיות, היינות, בגבינות והנקניקים שהוצגו בתערוכה הם לפי מרשמים משפחתיים מדוריי דורות. אין זה חלק מתרבות איטלקית, ולכן ראינו יצרנים כאלה מצפון ומרכז אירופה, מהבלקנים ומהמזרח התיכון, מצפון אפריקה ודרום אמריקה, ושתי ההפתעות הגדולות השנה היו יפאן וסין שמילאו את ההיכל הבינלאומי. והגיעו גם קניינים מקצווי עולם שמחפשים את המוצרים המיוחדים ואת הטעמים האוטנטיים. בכנס נוצרו אלפי קשרים ונחתמו מאות עסקאות – וכאמור, בתערוכת היין לא הספקתי להשתתף. אפילו המכירות הקמעונאיות – מהמקרר לתיק הצד של מבקרים בתערוכה הצדיקו הקמת דוכנים בשטח התערוכה
 
במקום להרחיב, החלטתי להעמיד גלריה של תמונות