ME TOO

 

חזרנו מחופשת החגים והרגשתי צורך לשחרר לחץ ולהעלות את נושא ה-מי-טו, מתוך ראייה של ענף המזון והמשקאות והפגיעה ברשתות המסעדות שבעליהן הואשמו בהטרדות ותקיפות מיניות. זהו נושא שמחייב מסעדנים בישראל להפנים את הוראות החוק – ואשתמש דווקא בדוגמאות אמריקאיות

 

בחצי השנה האחרונה אנו עדים לתפנית של 180 מעלות בתפיסה הסקסיסטית, אלכוהולית וסמים של תעשיית המזון והמשקאות בהשפעת הגל עולמי של ה"מי-טו". ניו יורק, שהייתה הסמן הימני של תעשיית האוכל החמה המשלבת סקס-סמים ורוק-אנד-רול עם סלבריטיז, בילוים שתייה ונשים העמידה את סימון המטרה סביב ראשו של המסעדן קן פרידמן. מר פרידמן, בוודאי יהודי לפי שמו, הינו הבעלים / שותף/ מייסד של חמש מהמסעדות הנחשבות ביותר בעיר, ומסעדת החזיר המנוקד[1] עלתה לאחרונה לכותרות עקב תלונת עשר מהעובדות במקום על הטרדה מינית מתמשכת. קן פרידמן זכה בתואר מסעדן השנה של ג'יימס בירד בשנת 2017 והתור למסעדותיו היה מן המפורסמים שבתורים בתפוח הגדול

 

חלילה וחס, אין לראות בשום אופן את הנאמר בכתבה זו כהצדקה לאלימות מינית, לפגיעה מינית ואפילו לא לנוקמנות במקרה של דחייה. אבל. ענף המזון והמשקאות, ובמיוחד המקומות העובדים עד השעות המאוחרות ומעודדים צריכת אלכוהול – משחקים משחק מאד עדין עם המיניות. מלצרית מתחבבת על הלקוחות על מנת לשפר את התשר בסוף הערב. בעל הבית שולח משקאות על חשבון הבית לעובדים ובמיוחד ללקוחות. עבודה על סף השכרות, משמרות ארוכות אל תוך השעות הקטנות של הלילה, חדרים פרטיים, מסיבות פרטיות, מסיבות רווקים/רווקות ... כל אלו משדרים המון מיניות. ואז מתערב נושא האגו, הפרעות הקשב והסמים. לבעלי מסעדות, לשפים, למנהלים – לכל העוסקים תקופה מתמשכת בענף, באופן טבעי מתנפח האגו. הם אוהבים קומפלימנטים, מעסיקים יחצנ"ים על מנת לחשוף את המקום, נהנים להתחכך באחמ"ים המגיעים למקום ואוספים אבק של כוכבים מתוך תקווה שידבק גם בם. הפרעות הקשב הן לא תוצאה של עבודה בתעשייה זו – תעשיית המזון והמשקאות היא מגנט לסובלים מהפרעות קשב. ידוע כי העבודה בתחום זה מתאימה מאד לאנשים עם בעיות ריכוז, חיוך, שירות וחוסר חובה ללמוד המון תוכן מאפשרים לך להמשיך ולטפס בסולם התפקידים בענף בו קצב התחלופה מהגבוהים בעולם. ונקודת השיא היא השימוש בסמים: תעשיית המזון והמשקאות היא אחת המקומות הבודדים בהם סמים קלים, ומי שיכול להרשות לעצמו – גם סמים קשים – מהווים תחליף לרוטינת חיים איטית ו"נורמאלית". השילוש של הפרעות אישיות/ריכוז – אגו מנופח ואלכוהול וסמים יוצר אווירה "קלילה" עם מיניות מוחצנת. במסעדת החזיר המנוקד הופעל מועדון פרטי בקומה השלישית – מקום בו סלבריטיז יכלו להרגיש חופשיים ולחגוג. התנהלות זו הייתה הבסיס לטענות – ושווה לקרוא את המאמר בניו יורק טיים[2] להבנת עומק הבעיה – והשיטה

וזה המקום לצטט את השיר העתיק

 

כשאת אומרת לא (התרנגולים) 1962 מילים  דן אלמגור, לחן סשה ארגוב

 
כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת
למה את מתכוונת, כשאת אומרת - לא
האם ה"לא" הוא "לא" - ובאמת 
אולי הוא רק - אולי, אך לא כעת
או שה"לא" הוא רק - עוד לא
אולי הוא "או", אולי הוא - בוא 
כי את אומרת "לא" כל כך בחן 
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ – כן

כשהיא אומרת "לא" למה היא מתכוונת
למה היא מתכוונת כשהיא אומרת - לא 
האם זה "לא" כזה מוחלט 
או שה"לא" הוא רק זמני בלבד

אולי הוא - טוב, אך לא עכשיו 
אולי זהו בעצם  - נו
אך אם היו אומרים רק "לא" ו- כן 
אז מה בכלל היה נשאר פה מעניין

כן, זו רוח של דור אחר, זה שיר שנוסף לו בית אחרי משפט האונס בשמרת. כן, לא הבנתי את ה"לא", אינו נחשב ולא נחשב מעולם כהסכמה

 

נחזור לעדויות דווקא בענף המזון והמשקאות בארה"ב, על מנת להבין כיצד הענף מתנהל – ויתרה מכך, היכן אנחנו אמורים להיזהר. תלונות הצוות נגד קן פרידמן הגיעו מכל דרגי העובדים במסעדותיו – ממנהלת המסעדה ועד למלצריות דרך ברמנית וכו' – נשים בוגרות, בגילאי 35-40 שהעידו על בוטות, תוקפנות וורבלית, מסרים מיניים בעל פה ובהודעות בטלפונים ונגיעות במקומות אינטימיים עד כדי נשיכות במותן תוך התכופפות מאחרי הבר. מרבית הנשים דחו בתוקף את הניסיונות המיניים, חלקן הרבה אחרי שזה עבר מהטרדה לתקיפה. מאידך, ידוע היה לכל הסובב אותו על פעילותו המינית עם צוות העובדות – נושא שמעולם לא נעשה להסתרתו. עוד ידוע כי התלונות מגיעות משנת 2004 ואילך – רובן מנשים שלא עזבו את מקום עבודתן אחרי האירוע והמשיכו לעבוד במקום

 

מצב דומה דווח עם השף הידוע ג'ון בש מניו-אורלינס[3] שעמד בראש רשת המסעדות שנשאה את שמו ושות' , ואשר 25 נשים התלוננו נגדו על הטרדות מיניות מתמשכות. בש בחר לפרוש מניהול רשת המסעדות מבלי לענות למתלוננות. לעומתו פרידמן, ענה באופן מתחמק, לא פרש אלא מהניהול הפעיל ושמועות בענף מעמידות את חלקו בחמשת המסעדות[4] למכירה. נתונים פיננסיים מצביעים על נפילה ברמת התפוסה במסעדות שנזכרו באירועי "מי-טו" וברור כי הדבר משליך על רווחיותם

 

מה עושים? איך נמנעים מחשיפה מיותרת לסיכונים העלולים להרוס את העסק? מה החוק הישראלי[5] אומר בנדון? ובכן, הוראות החוק לנושא הטרדות מיניות במקומות עבודה ברור ביותר, וחובה על מנהלים למנוע מצבים אלו, לטפל במה שהגיע לידיעתם באופן מיידי ולהגן על עובדים נפגעים.  אחריות המעסיק חלה הרבה מעבר להגנת העובד, והחשיפה על פי חוק הינה גם לקנס של עד 50 אלף שח'. המלצה אישית שלי כוללת פרסום הוראות החוק במקומות הפתוחים לעובדים בלבד, מינוי ממונה על החוק ורישום שמו על מודעות אלו, הכשרת ראשי צוותים במיוחד לנושא והקטנת כמות האלכוהול לעובדים בשעות המאוחרות של המשמרת. נושא ההטרדות המיניות גם אם לא נשמר בהקפדה רבה בעבר, הריי שכיום ברור כי אחריות המעסיק חלה באופן ברור, חד משמעי וגם חוקי – על התנהלות כל עובדיו, ספקיו ועובדי הקבלן שפועלים בתחומי העסק – ועליו החובה למנוע סיכונים של פגיעה או הטרדה מינית בעובדיו

 

זה היה ידיעון חריג בקו הידיעונים שאני נוהג להפיץ, לאור הנזר הכלכלי האדיר למקומות ספציפיים שהואשמו ע"י עובדיהם, בארה"ב, ביצירת אווירה של תוקפנות מינית מצד המנהלים או הבעלים כלפי עובדות. קריסת רשתות בגלל האשמות כאלו הצדיקה שינוי בקו המאמרים הרגיל

 

 

 

 

 

[1] https://www.thespottedpig.com/

[2] https://www.nytimes.com/2017/ 

[3] https://www.nola.com/business/ 

[4] http://www.restaurant-hospitality.com/ 

[5] https://www.nevo.co.il/law