הפקה עממית אל מול הפקה ממשלתית

כתבה זו נכתבת בתחילת מאי, למרות שתפורסם ביולי. השבוע הוזנק מסע הג׳ירו ד-איטליה לראשונה ב-101 תחרויותיו מחוץ לאירופה, בעיר ירושלים. את שלושת ימי המסע ההיסטורי בישראל ליוו עשרות צוותי צילום- והסיקור לו זכתה ישראל היה מעולה. בתום שלושת הימים היו כל הגורמים מדושני עונג ומאושרים שהמבצע עבר ללא תקלות


הבוקר, באמצע מאי, זכיתי לראות את הזנקת מסע הג׳רו בעיירת שדה קטנה בהרי האפנינים באיטליה. עיירה בה רשומים כ-12000 תושבים. עיר עתיקה, בחבל עני בדרום איטליה. כששמעתי שהג׳ירו בחר להיות מוזנק בחבל אברוצו, התפלאתי. ידעתי כבר כי בישראל העלות הישירה לתשתיות, קישוט ותפעול הג׳ירו חרגו מארבעים מיליון שקל ליום (עלות כוללת הוערכה בכ-130,000,000שח'). איך עיר קטנטנה תעמוד בכך. גם אם מחוז אברוצו יסייע- אני מכיר את תקציבי האזור ומספר האפסים הרב אינו מוכר להם כלל


הגעתי יממה לפני המרוץ וגילית עיר מקושטת באופן מדהים, הנחיות לגבי אירועים הקשורים במרוץ ניתן היה לקבל בכל פינה - באיטלקית בלבד, לצערי, בימות בידור בקצוות העיר ואוהלי ענק בהם מוצע אוכל איכותי לצד במות הבידור. כבר ביום קודם למרוץ נסגר מרכז העיר ההיסטורית – העיר העתיקה, וכל המסעדות ובתי הקפה פרסו שולחנות ברחובות העיר. הכל קושט ורוד


לרגע קשה היה לי לעכל את העובדה כי המדובר בעיירה כה קטנה, כמחצית ממבשרת ציון בה אני מתגורר. כמות האנשים ברחובות תאמה את כלל תושביה. ואז התחלתי לחקור כיצד מגיעים להפקה כה גדולה באמצעים של עיירת שדה


התשובה התגייסות כוללת של הקהילה

נפתח ונספר כי הג'ירו הוא כבוד אדיר לכל מקום בו הוא עובר. מכנון מסלול הג'ירו משתנה משנה לשנה, למשמעות המילה ג'ירו היא "סיבוב" – במסלול סובב את כל איטליה, וכל שנה במסלול אחר


נתחיל בעובדה כי העירייה הדפיסה שרשראות דגלים, הקימה שלוש במות בידור ונתנה רשות לוועדה המארגנת לחרוג מנהלי שמירת השקט לטובת הג׳ירו. הוועדה המארגנת הוקמה מחברות מקומיות שהתגייסו לקדם את אירוח הג׳ירו. כל אחת מהן העלתה תרומה ככל יכולתה, והקופה הביאה אומנים לבמות הבידור, מעט עבודות דפוס לחלוקת חומר ויחסי ציבור, שכירת כמה שומרים והדפסת חולצות עם לוגו המרוץ ושם העיר – חולצות שחולקו לסוחרים שהואילו להשתתף בתחרות עליה נפרט בהמשך. עד כאן ההוצאה העירונית


הוועדה המתנדבת הכריזה על תחרות לקישוט העיר לקראת הג׳ירו. כל חנות, חלון ראווה או מרפסת בעיר העתיקה ולאורך מסלול המרוץ קיבלו בלונים וורודים ושרשראות דגלים. אנשים רכשו עציצים עם פריחה ורודה, צבעו זוגות אופניים ישנים בוורוד והעמידו בחזית. חנויות הבגדים החליפו את תוכן חלון הראווה לפריטים וורודים בלבד, אפילו הקצב העמיד פוסטר של חיות עם פפיונים ורודים מעיזים כבשים ותרנגולות לחזירים ופרות. חלק קטן מתמונות העיר הועלו כאן בגלריה


המקטע השני, והמעניין ביותר מבחינתי, היה תחום המזון והמשקאות. ראשית - התגייסות בעלי העסקים המקומיים, העמדת מאות מקומות ישיבה חדשים בשטח הציבורי- שולחנות וכיסאות בכל מקום שנסגר לתנועה. שנית, הבאה מתוכננת של ספקים נוספים מחוץ לעיירה - אם בדרך של אוטואוכל או במתחם קולינרי סביב במת הבידור שכלל מטבח שדה שהפיק ארוחות פירות ים והדגמות קולינריות של שף מפורסם, הכל במחירים עממיים (לדוגמא בקבוק היין האיכותי נמכר ב- 16 אירו, הפחות איכותי עלה 10), באיכות נהדרת ועם המון חיוכים. בבניין העירייה, בחצר הפנימית של המבנה, הוקם שוק ארטיזנלי. בכניסה ניתן היה לרכוש כוס יין במחיר 10 אירו, שאת מחציתן תקבל בחזרה ביציאה כנגד החזרת הכוס. בתוך החצר היה שולחן גדול מימדים, מסודר בריבוע. במרכזו עמדו 4 סומליה לבושים במיטב המדים המקצועיים שנתנו לאנשים טעימות מהיינות של היקבים באזור שנתרמו לאירוע. מתברר כי גם הסומליה הותרם, וכי כל ההכנסות הן תרומה לטובת הפרס לזוכים בתערוכת חלון הראווה העירוני. מסביב לדוכן היין, היו כעשרים דוכנים של יצרני מזון מקומיים- מאפיות, בתי בד, רוקחי ריבות ורטבים, יצרן נקניקים וגבנים. חצר עירייה הייתה עמוסה וחגיגית ומוזיקה הושמעה ברמקולים

ערב התחרות, וביום התחרות בתי הספר בעיירה נסגרו. זה היה יום חג בעיר- ואיטלקי טוב לא יוותר על יום חופש. חלק מבני הנוער ועובדי העיר גויסו למשימות סדרנות כשבידם דגלון כתום ובפה משרוקית. לא נתלו דיילי איטליה, לא דגלי המחוז וגם לא דגלי העיר. רק דיגלול וורוד, בצבעי הג׳ירו קישט את האזור

למחרת בבוקר, יום הזנקת התחרות, גיליתי כי במהלך הלילה הוקם קניון לאורך טיילת העיר. נותני החסות הלאומיים קיבלו שטח להקים אוהלי יחסי ציבור. רשת סופרמרקטים, חברת המכוניות אפלה רומאו, חברת נעליים, משרד החקלאות האיטלקי, שני חבלי ארץ שיארחו את התחרות בשנה הבאה, המשטרה הלאומית ועוד. בכל דוכן הוצעו תחרויות נושאות פרסים ובקצוות הטיילת עמדו סוחרים מורשים למכירת מזכרות. שוק נותני החסות נפתח בשעה שבע, ההזנקה הגיעה ב-11, ובמות הבידור תרמו לאווירה בדציבלים גבוהים. בשעה 10:30 התחילו מספר שומרים במדים לגרור מחסומים שנפרסו באזור ההזנקה. האזור המגודר היה בין במת הבידור עליה הוצגו המשתתפים ועד לנקודת ההזנקה. תושבי העיר הסתדרו במקום, 12 אופנועני משטרה יצאו לדרך כחמש דקות לפני המתחרים לוודא הפסקת תנועה בציר התחרות. משמעת אירופאית מנעה הדחיפות למסלול הצר מאד וכל תושבי האזור באו לטכס. חגיגה אדירה בהוצאה אפסית

 

אחזור לרגע דווקא לדוכני נותני החסויות – כאמור, היו נותני חסות מקומיים שעסקו בהפקת החגיגה והצבע המקומיים – והיו נותני החסויות הארציים – מי שמימנו את המרוץ היוקרתי. אחד מנותני החסויות היה משרד החקלאות האיטלקי שחילק בדוכן בבוקר כוסות של סלט פירות קצוץ טרי וכוסות מיץ סחוט עם דפי הסבר על תזונה בריאה. דוכן אחר היה של מחוזות בצפון איטליה אליהן המרוץ לא יגיע השנה, אבל הן משתמשות בו כבמה לפרסום לטובת תיירות פנים. גם רשת סופרמרקטים חילקה קפה ומאפה ותחרות נושאת פרסים לפגיעה ביעדי הג'ירו על מפה מגנטית ... לכל אלו נוספו חברת החשמל הארצית ועוד. ההתגייסות הלאומית והמקומית הן הבסיס לקיומו של מרוץ הג'ירו. גם חברת הכבישים הלאומית מתגייסת לטובת המרוץ, והמסלול עובר טיפול בכבישי ההרים וסלילה מחדש

 

מעבר לקניון נותני החסויות הוקם מגרש החניה לקבוצות. אוטובוסים מפוארים עם שלטי הקבוצות, כולל זו הישראלית שבשלב ההוא נותרה עם מתמודד בודד, נפרסו לאורך הכביש – ומשם עברו הרוכבים לבמת הכבוד – להצגתם האישית ולחתימה ביומן המסע. ההזנקה עברה בשניות, ואז הצטרפו לסוף השיירה רכבי הליווי. בסיום ההזנקה, עבר הקהל למרכז העיר, שם במות הבידור העלו הופה שהסתיימה בשעות הצהרים. שבוע מאוחר יותר העיר עדיין הייתה מקושטת ורודה. שאפו