סטטיסטיקה סינית – ראייה עולמית של ענף התיירות

בהמשך למאמר מהידיעון הקודם שעסק בתרבות האוכל של התיירים, זו המיובאת עימם מהמולדת לצד זו של התרבות המארחת – כתבה שהתעוררה בעקבות ראש השנה הסיני, אנצל את ההזדמנות למאמר אחד נוסף על מזרח אסיה. אישית, חוויתי שמונה שנות עבודה אינטנסיביות מאד בדרום מזרח אסיה כשהאינתיפדה בשנת 2000 קטעה את עבודתי שם. שנות עבודתי במזרח, מ-1992 ואילך, היו בעלי השפעה אדירה על אהבתי לקולינריה, תרבות קולינרית ואוכל רחוב אמיתי ואוטנטי. ממשלת סין נחפזת כל שנה לפרסם את הנתונים הסטטיסטיים, כשהם טובים, לקראת ראש השנה – והחלטתי להעתיק ולהסביר מעט נתונים מפתיעים אלו

כעקרון, תעשיית הנהנתנות הסינית היא המפתח להבנת התנהגות הדור הסיני הצעיר. מחד, מדובר בבני המילניום, דור מפונק מאין כמוהו, דור שגדל כבן/בת יחידים למשפחה שטיפחה אותם מעל ומעבר. דור אורבאני ראשון בסין שלא עבר את חוויית העקירה מהחברה הכפרית / משפחתית / מגוננת וגדל כבר בערי הענק. זהו דור ראשון בסין שמסוגל, מי טוב יותר ומי פחות, לתקשר עם העולם עם הבנה באינטרנט ויכולות מסוימות באנגלית. זהו דור ראשון שזוכה לשכר כמעט הוגן בגין עבודתו – משכורת של מזכירה דוברת אנגלית בעיר כמו שנחאי יכולה להגיע בשנת עבדה שלישית ואילך למשכורת כמו בעיר אמריקאית, 3000$ לחודש ואף יותר

התוצאה של עידן השפע בסין הביא לשינויים בצריכה בכל התחומים, ויחד איתם את תחלואי המערב – בין אם בהשמנת ייתר ובין בעלייה תלולה בחוליים כסוכרת וייתר לחץ דם. בתחום הקולינרי אנו עדים לניסיונות נואשים של ממשלת סין לחנך את האוכלוסייה ללמוד לצרוך מוצרי חלב, ולרסן את הביקושים לבשר שהפך לסמל סטטוס של הצרכנות הקולינרית

המדד הקלאסי של רווחה בסין נמדד לא בתחום המזון אלא בנפח הנסיעות לקראת ראש השנה חזרה לביקור המשפחה בכפרים. נדידת העמים הגדולה שהחלה במאה הרביעית לספירה וזכתה לכינוי כה מאלף בספרי ההיסטוריה הינה כטיפה בים ההגירה הסינית בתקופת "ראש השנה" שלהם. 11.4 מליון עובדים טסו מהעיר לכפר בשבוע ראש השנה – זה מספר כפול מתנועת הנוסעים השנתית בנתב"ג. זוהי עלייה של יותר מ-16% לעומת שנה שעברה. ביומיים שקדמו לראש השנה – 24 מליון איש נסעו ברכבות (ברביעי 12.1 מליון ובחמישי עוד 11.8 מליון) שוב, עלייה של למעלה מ-10% לעומת שנה שעברה

ולא כולם חוזרים מהעיר אל הכפר, חלק, קטן, מהסינים נוטלים חופשה ונוסעים לחו"ל, כשהיעד הפופולרי ביותר הינו הונג קונג – סוג של חו"ל בארץ, שאין צורך לשנות את שפת הדיבור. בסוף השבוע של ראש השנה הסיני הגיעו מעל מיליון סינים לעיר, גם פה- עלייה של 14.5% לעומת השנה שעברה
 
נניח לרגע את ראש השנה הסיני לצד וננסה לראות נתוני תיירות בשוק הצומח הכי מהר בעולם: משרד האוצר הסיני פרסם השבוע נתונים מסכמים על שנת 2017 ולהלן מעט מהנתונים – והסברים מעטים שלי. תיירות הפנים הסינית, שהיא חלק אדיר בתעשיית הנהנתנות שהוזכרה לעיל, מפיקה תועלת כלכלית ישירה שמוערכת בכ- 5840 מיליארד דולר, מהן כרבע מתיירות תושבי הכפרים, ושלושה רבעים מתושבי הערים. זהו סכום שהוא פי 6 מתקציב המדינה הכללי של ישראל. סכום זה נוצר ממעל 5 ביליון "טיולים", חלקם טיולי יום, וזו עלייה של 12.8% במספר התיירים ויותר מ- 15% בערך הכלכלי שלהם שיצרו מעל ל-11% מהתל"ג הסיני

אנו רואים עליה בהוצאות התייר שהיא מהירה יותר מהגידול במספר הטיולים. הסינים נוסעים יותר לטובת קניות ובזבוזים. הסינים הופכים להיות תיירים אמיתיים ולא קמצנים – וזו נקודה חשובה מאד לכל העוסקים בענף

לעומת הגידול המהיר מאד בתיירות הפנים, דווקא בתחום התיירות הנכנסת אני דיי זהיר בניתוח התוצאות. על פניו, המספר האדיר של 139.48 מיליון מבקרים הוא מדהים, אבל ניתוח מעט יותר מעמיק מגלה שיותר ממחציתם הגיעו לסין ברגל (מעברי הגבול עם הונג קונג ומקאו), מרביתם היו תיירי יום ללא לינה – רק 60 מליון מהם לנו בסין, והמספר הכולל מייצג גידול אפסי של 0.8% מול שנה קודמת

מאידך, מספר המבקרים ה"לא סיניים", היינו בניכוי הונג קונג, מקאו וטאיוון, עלה לכ- 29 מליון, עלייה של 3.6%, הרבה מעל לממוצע הגידול הכללי. למדינה בגודל של סין הזוכה להתעניינות אדירה – להצליח "רק" פי עשר מישראל – זו אינה הצלחה. יש להם עוד המון לאן לשאוף. מתוך אותם 29 מליון זרים אמיתיים שזוהו למעלה, 22 מליון גם נשארו ללון בסין – מספר ויחס גבוה ביותר לעומת תיירות היום מהמדינות השכנות

ניתוח התיירות הנכנסת מעיד על חוזקה שיווקית במדינות הקרובות. אסיה סיפקה כמעט 75% מהתיירים הזרים וכשליש מכמות התיירים שהגיעו למטרות סיור ונופש (להבדיל מקניות ועסקים). התיירים הזרים - אלו שאינם סינים, תרמו לכלכלה הסינית 69.5 מיליארד דולר שהם למעלה ממחצית כלל ההכנסות מתיירות נכנסת של 123.4 מיליארד שמהווים עלייה של למעלה משני אחוז, למרות ירידה בשווי המבקרים מהונג קונג המהווים חמישית מנפח התיירות לסין, בעיקרה תיירות יום לקניות
 
ומה לנו, כישראלים, אנשי ענף התיירות והקולינריה ולנתונים האלו – זוהי דרך חשובה ללמוד מגמות, דרך לתכנן אסטרטגיה עסקית ודרך להיערך לקראת צפי של עלייה בביקורים של תיירים סיניים. מיליארד סינים עם הכנסה פנויה גדולה הם כוח קנייה אדיר שמופנה בחלקו המשמעותי, במיוחד ע"י הצעירים שבהם, להשגת חשיפה גדלה לעולם – תיירות זו אחת מהדרכים הטובות ביותר להשגת חשיפה זו. אומנם הזהרתי בכתבה הקודמת על מנהגי האוכל הסיניים, הצורך בשינוי מזנון ארוחת הבוקר בבתי המלון בישראל כחלק מהערכות ענף התיירות למתן שירותים לתיירים אלו. ההבנה כי התיירים מוציאים הרבה יותר, וכי הגידול בכסף המופנה לחופשה עולה על קצב הגידול בכמות הנוסעים חשובה בהבנת המוצר התיירותי המוצע לשוק זה. סיור פשוט ברחובות האופנה העילית בפריז, לונדון וניו יורק – יעידו על היכולות הכלכליות של התייר הסיני שחוזר לארצו כשבאמתחתו מזוודה עמוסה בסמלי סטטוס מותגים. לנו, כעוסקים בתחומי הקולינריה – די להבין את ציפיותיהם ואולי לחשוב על שילוט/ תפריט בסינית גם כן

כרגיל – חומר למחשבה