משאיות אוכל
 
אוטואוכל הוא טרנד עולמי, ואני חוזר לנושא פעם נוספת מתוך הבנת הצורך במציאת פתרון לנושא, ולאור השינויים שהתחוללו בארץ בשנתיים האחרונות מאז התייחסתי אליו. חשוב להבין כי בערים רבות בעולם משאיות האוכל ורוכלי המזון מספקים כדי מחצית מארוחות הצהריים במרכזי העסקים. יתרונן של משאיות האוכל משולב מכמה נקודות מבט – מחיר זול יחסית, מזון טרי מאד, תחרות יצירתית על מטבחים חדשניים, חלופת שימוש במשאבי נדל"ן יקרים ומתן נקודת קפיצה למסעדנים חדשים בענף. מאידך עומדות שאלות לגבי בטיחות ובריאות הציבור ותחרות לא הוגנת במסעדות הפרושות באותו איזור
 
ננסה להעמיק מעט ולהבין את הרקע והמשאבים המושקעים בתעשיית המזון המהיר כיום בעולם: יותר ויותר מהעובדים עסוקים מאד בעבודתם וארוחת הצהריים סביב שולחן העבודה או בהפסקה קצרה – הינה הפתרון המקובל בעולם המשרדים של היום. דור בני המילניום מבשל פחות, מודע יותר למזון הנכנס לפיו ומוציא נתח גדל והולך מהכנסתו על מזון מוכן. מקומות עבודה רבים מעניקים לעובדים הטבה בצורת ארוחת צהריים או החזר הוצאות בגינה – על מנת שיישארו בסביבת העבודה
 
ארה"ב הובילה את תחילת טרנד משאיות האוכל כהמשך ישיר לעגלות המזון -  דוכני הפרעצלים, הנקניקיות והערמונים שהיו לחלק מהנוף האורבאני של ניו יורק באופן מתועד משנת 1860 ואילך. משנות החמישים של המאה הקודמת התפתחה בארה"ב תעשיית המזנונים הניידים ששירתה בעיקר אתרי בנייה וסיפקה מזון לארוחות הבוקר והצהריים לפועלים. מכוניות אלו היו בנויות על טנדרים עם מיחם לקפה ותנור קטנטן לחימום כריכים. משאיות האוכל היוו שידרוג לעגלות ואפשרו מעבר מהיר יותר ומגוון מזון טוב יותר למרכזי הערים ובעשור האחרון אנו עדים למשאיות גורמה המביאות מזון חדשני ואפילו משמשות כבסיס להפקת אירועים ופסטיבלי מזון. המשאיות אוכל מהדור החדש התחילו כמשאיות טאקו, וכיום מתחלקות לשני ענפים עיקריים עם מזון אתני ומזון חדשני  - כשבשניהם המדובר על תפריט מוגבל. נפח העבודה של משאיות האוכל נמצא בגידול מהיר וישנן ערים בארה"ב ואירופה עם מאות משאיות פעילות בכל עיר. פסטיבלים וכינוסי משאיות מתקיימים בתכיפות גוברת, מסיבות אוכל רחוב נערכים כמעט בכל סופשבוע וחברות רבות מתמחות בבניית גופי משאיות אלו או מכירת משאיות משומשות. תוכנית ריאליטי פופולארית ליוותה בצפון אמריקה את תעשיית משאיות האוכל ותרמה לא מעט לביסוסו של הענף

 
ההתפתחות המהירה של תעשיית משאיות האוכל הביא לחקיקה שבאה להבטיח הסדרה של הנושא ומתמקדת במספר נגזרות: (1) בריאות הציבור – תנאי אכסון, חניית לילה והשמדת שאריות, מטבח הכנות במבנה תקני, שטיפת הרכבים ופיקוח על פעילותם. (2) מקומות פעילות – מקומות חנייה מוסדרים, מרחק ממסעדות קיימות, התקבצות לאירועים והפעלה כמטבח קצה לאירועים. (3) הגמשת חוקי המטבחים והתאמתם כמיטב היכולת לגודלו ומורכבות הפעלתו של מטבח נייד


למרות האמור לעיל, למפעילי תעשיית משאיות המזון יש תלונות רבות כנגד אכיפה קשה מדי נגדם מצד הרשויות העירוניות, הגבלת החנייה, הסדרת פינוי השפכים ועוד
 
ומה קורה אצלנו – כלום
 
כביכול, הותקנו תקנות לפישוט הליכי רוכלות מזון[1], אך אלו נחסמו בחקיקה מקומית בכל הערים הגדולות שהן למעשה היעד הנכון להפעלתן. פסק דין של בית המשפט ביטל[2] את האיסור הגורף בתל אביב להפעלת רוכלות מזון, אך למרות זאת אין היתר, ולו גם אחד, לפעילות משאוית מזון בעיר. עיריית ירושלים החליטה על איסור גורף[3] להפעלת משאיות אוכל, אבל בו זמנית הוציאה מכרז[4] להפעלתן במתכונת של ניהול עירוני
 
המכרז נכשל כישלון חרוץ, ולדעתי פשוט מחוסר הבנת הרעיון למשאיות מזון: (1) החובה להיצמד לרעיון קולינרי בודד – חובה להתחייב, מראש, וללא ביצוע פיילוט, על תפריט שילווה אותך באופן קשיח לכל תקופת החוזה. (2) החובה לנוע כשיירה – חוסר היכולת למכור במקומות שהוכחו כהצלחה והחובה לנדוד בין נקודות מכירה שונות כל יום. היעדר שגרת מכירה בנקודות ידועות מראש לא תאפשר חינוך הקהל לשימוש רציף במשאיות האוכל. (3) יום אחד השיירה תהיה בנקודה אחת ויום אחר במקום אחר – לא תהיה רציפות שירות סביב משרדי הממשלה, בהר חוצבים או בסביבת בתי החולים. כמו בנקודה 2, לא יגרמו ללקוחות להתמכר לשירות. (4) ניהול שיירה ע"י גורם עירוני והיעדר יכולת לפרוש ממנה עומד בניגוד מוחלט לתפיסה הגמישה של האוטואוכל בעולם. (5) ולבסוף, עלויות, קנס חודשי בגין רישוי העסקים בגובה 20 אלף שח' הינו מעל לכל סכום סביר אפילו למסעדה. ההשקעה הנדרשת במשאית "תקנית" ועלות הרישוי החודשי הופכות את הרעיון לבלתי נגיש כלכלית
 
עלות רכישת משאית אוכל מאובזרת תקנית, בארה"ב, עומדת על כ-100,000$, זאת בזמן שעלות משאית "ריקה עומד על כמחצית מהסכום הנ"ל. התאמת המשאית לרוכלות מזון מחייבת על פי חוק הוספת מיכלי מים וביוב, חיפוי מלא בנירוסטה, הוספת גנראטור, כיורים, משטחי עבודה, מתני בישול ומקררים בטמפרטורות שונות וקישוט
 
הפעלת משאית אוכל על פי חוק בארה"ב מחייבת מטבח עורפי בבניין בו קיים חיבור לניקוז הביוב, חשמל לגיבוי הרכב, מתקני שטיפה, מקררים לאחזקת מלאי אספקה  ומטבח תקני להכנות ראשוניות. המטבח אינו תנאי שכן בחלק ממשאיות המזון נעשה מלא הליך הבישול. ביקורת משרדי הבריאות המחוזיים נעשים בארה"ב קדם רישוי על פי תוכניות ובביקורות בשטח באופן אקראי. ביקורות מחלקת הבריאות בערים רבות ידועות כאכזריות במיוחד והעונשים על אי עמידה בתקני ההפעלה מביאות לשלילת רישיון ההפעלה לתקופות משתנות, בהתאם לחומרת העבירות ולשכיחותן
 
משאיות מזון "ישראליות" מופעלות בארה"ב ובראשן רשת המשאיות "שקשוקה", סומסום ושמעלץ. תוסיפו את החומוס השמנמן, הגריל הכשר (בלי תעודות) של מוטי, הסנדביץ הכשר (למהדרין) של ברוקלין הפועל בוושינגטון ועוד ועוד. משאיות אלו מביאות כבוד למטבח היהודי, הים-תיכוני והישראלי ולעיתים גם למטבח הכשר, אך הפעלתן בישראל תחסם על פי תקנות עירוניות קצרות ראות. הטרנד יגיע בסופו של דבר לישראל, כי זהו הדבר הנכון – וטוב שעה אחת קודם. כהרגלי – חומר למחשבה, ושמישהו ירים את הכפפה