קיימות זו מילה גסה

קיימות היא מילה גדולה, מילה מלאת קסם מצד אחד, ומצידה השני היא מפחידה בגודלה ולכן הופכת להיות בעייתם של אחרים. אפילו הנשיא טראמפ התנער ממנה ופרש מאמנת פריז ואמנת קיוטו להקטנת פליטת גזי החממה. אז במאמר ארוך פה, אנסה להוכיח מעט אחרת ולטובת העניין, אתחלף את המילה קיימות ב"אחריות לשלום ילדנו". להיות אחראים לשלום הילדים זה מושג ברור ונגיש, וכהורים, ברורה לנו חובה זו מכל היבט אפשרי. קיימות זו אחריות הורית – בגדול. פליטת גזי החממה היא נושא שכל אחד מאיתנו יכול, וחייב, לקחת חלק במניעתו, הקטנתו והעמקת המודעות לו. זוהי אחריותנו לילדנו ולילדי ילדנו. ובמקום לדבר באופן תיאורטי – אנסה הפעם לציין נקודות תורפה ודרכי התערבות ברמה האישית

נשתמש בשרשרת המזון – מהשדה למזלג ומשם להררי הזבל, לצורך הבנת יכולתנו האישית להשפיע – וזו גם חובתנו. נתחיל בתיאור כללי, כיום, כמחצית מהתוצרת, וכשליש מהמזון לא גומרת בצלחת ומושלכת לפח. זוהי לא רק בעיה של בזבוז, זוהי דוגמא לגרימת נזק הפוגע בילדנו – מעודף שימוש בשטחים חקלאיים שלטובתם נכרתו יערות הגשם, עבור לשימוש בדישון ובריסוס החודר למי התהום ומזהם אותם, המשך בצריכה גדולה של מים נקיים שמצאי אוצר טבע זה – מוגבל. המשך בהוצאות שינוע אדירות המשתמשות בדלק הנשרף לחלל האטמוספרה, ולבסוף בשטחי ענק של מזבלות המוסיפות נזק לסביבה. בכל התהליך, שהבעיות בו רבות מאלו שהוצגו בקצרה לעיל, ישנן נקודות בהן ניתן וחייבים להתערב למניעת פגיעה בילדים. ואבנה את המאמר הפעם במקביל לשלבי ההפצה

שלב הייצור (ייצור חקלאי של כל קבוצות המזון) מהים ליבשה, מהחי ומהצומח
שימוש בזבזני במים – החקלאות צורכת מים טובים בכמות גדולה בהרבה מהנדרש לאור שיטות השקיה בזבזניות, צנרת ישנה, חריגות מתחומי השדה, רצון להאיץ גידול וכו'. צריך לעבור לשיטות חסכוניות ששומרות מים נקיים ומתייחסות אליו כמשאב במחסור חמור

מחלות – מחלות פוגעות בחקלאות הימית, במשק הבשר ובירקות והפירות. מחלות הופכות לאלימות יותר לאור התפתחות זנים העמידים לריסוס מניעתי, שימוש באנטיביוטיקה מניעתית בשוק הבשר והעופות, צפיפות משק החיי בים וביבשה והגברת השימוש בזנים מהונדסים או משופרים גנטית. צריך לעודד שימוש בזנים "באלדיים" ובתוצרת אורגנית/ ביולוגית המכבדת ומאמצת שיטות גידול מסורתיות

כלכלת שוק – חקלאים שאינם קוטפים את התוצרת לאור מחיר יעד נמוך מדי בשוק הסיטונאי. לעיתים, החמצת מועד ההבשלה המבוקש מביא לזמינות תוצרת כשהשוק "מוצף", והמחיר הסיטונאי שהחקלאי יקבל נמוך ממחיר איסוף התוצרת. החקלאי יעדיף לוותר על האיסוף, לחרוש את השדה ולטעת את מחזור הגידול הבא. צריך לעודד איסוף לטובת אוכלוסיות מוחלשות כנגד זיכויי מס כפי שכבר נעשה בארצות רבות

הגדרות איכות של הלקוח – בעיקר מראה. לקוחות לא רוכשים ירקות ופירות "מכוערים" או שניראותם לא תואמת את המראה האופטימאלי, גם לא במחיר מופחת. יש להקטין יצור באופן שיכפה, כלכלית, על המטבח המקצועי לרכוש ולהשתמש בירקות ופירות "סוג ב'

מחסור בכוח אדם – דחיית וביטול איסוף בגלל מחסור בידיים עובדות. החקלאות משתמשת בכוח אדם זמני בשלבים שונים של הליך הייצור, וכשקיים מחסור בעובדים – תוצרת לא מקבלת טיפול או לא נאספת. עיקר הבעיה היא בתקופת הקטיף/איסוף. תכנון נכון של כוח אדם מקומי ומיובא, במיוחד יכולות תגבור של כוח אדם זמני לקטיף - זמני או קבוע יאפשר התגברות על נקודת תורפה זו וניצול מיטבי של הענף

שינויים של הרגע האחרון – הזמנה שמביאה לקטיף מתוכנן שנעצר בדקה ה-90 ע"י הלקוח מותירה תוצרת קטופה וללא שוק יעד. הפתרון – תכנון מיטבי וחלופות שוק סיטונאי תומך

בתחום הדגה – דיג של מוצרים בלתי מאושרים או מחוץ לעונתם או נטולי שוק. דגים העולים ברשתו של הדייג שאין להם שוק או שאסורים בדיג בתקופה זו של השנה או שאינם מהמין שהשוק מחפש בעונה זו של השנה – להרחיב את היתרי הדייג ולשווק משפחות נוספות התואמות את יבול הים במקום

סכנות בריאותיות – התראה על פריצת מגפות מביאה להשמדת עדרים, לחיסול לולים, להשמדת מיליוני ביצים, לעצירת הובלה ביניב שתית של מזון שמושלך בעקבות זאת לזבל ועוד. אין פתרון לאובדן זה, שכן, הבריאות קודמת לכל

מחויבות חוזית – חקלאי המחויב לספק את תצרוכת לקוחותיו באופן חוזי, ישתול עודף שתילים על מנת לא להיתקע ללא סחורה. עודפים אלו נטולי שוק יעד, ולכן סביר שבסופו של יום – יושמדו

שלב העיבוד – המשך התהליך בדרך אל השוק
קיצוץ – לפני הצגת מזון על מדפי המרכולים, ירקות עוברים קיצוץ של חלקים בלתי מושלמים, עלים ש"התעייפו" וחלקים החורגים מהגודל האופטימאלי. בשלב זה האובדן הוא נטו, מיותר ורק מראה כי מישהו התייחס למוצר – ולא בהכרח השביח אותו או העלה את סיכוייו להימכר

תקלות מיכון – הכנת מזון תעשייתית חותכת חלקים טובים מפרי וירק כדוגמת מכונות קילוף.
אריזה – הכנת עודפים של ירק ופרי קצוץ או בשר ודגה למדפים – אחרי קיצוץ ואריזה, תוחלת חיי המדף הופכת קצרה יותר. בתהליך האריזה נולדות בעיות של גודל לא רלוונטי - גדול מדי או קטן מדי, ונוצרים עודפים שלא נארזו

שלב ההפצה והשינוע – המעבר מבית האריזה אל מקומו של הלקוח
טיפול שגוי – העמסת ייתר, העברה בטמפרטורה שגויה (תקלה טכנית או אמצעי שינוע שגוי), התעכבות המשלוח, עצירות ארוכות בלתי מתוכננות בדרך, פתיחות תא מטען בלתי מבוקרות. מערכות בקרה אוטומטיות יכולות לזהות ולחזות בעיות אך לא יכולות למנוע אותן. מיומנות צוות העובדים הינה בעצם הכלי העיקרי לצמצום בעיה זו

פקיעת תוקף – עיכובים במשלוח, כולל פריקה וטעינה, טיפול במעברי גבול ובנמלים, שינויי הזמנה של הרגע האחרון – כל אלו משפיעים על מועד הגעת המזון למדפים מול חיי במדף שיועדו לו. ושוב, מיומנות הטיפול יכול למנוע עיכובים מיותרים שניתן היה למנוע אותם

פסילת משלוחים – למקבל הסחורה הסופי, ובארצנו בעיקר למבקר האיכות בשערי השווקים הסיטונאים, ישנה סמכות לפסול משלוח. פסילת משלוח עלולה להיות בהורדת איכות המזון המתקבל מרמה גבוהה לנמוכה, ולעיתים פסילתו משיווק לחלוטין

שלב השיווק הקמעונאי – הטיפול במזון ברמת המרכולים
תכנון מלאי שגוי – וכאן המדובר על פי רוב בהזמנות עודפות, המביאות לכך שמשלוח חדש הגיע בטרם הסתיימה מכירת המשלוח הקודם. במרבית המקרים הסחורה הקיימת תיזרק על מנת לפנות מקום לתצוגת האספקה הטרייה. הפתרון – עידוד רכישת מוצרים לפני החלפתם במחיר מיוחד, מחירי מבצע

תצוגה – מחקרים פסיכולוגיים העלו כי אדם לא ירכוש פריט אחרון במחלקת המזון הטרי – בין אם המדובר במאפים, בשר או ירק. מנהלי המחלקות יוצרים תחושה של מצאי גבוה לצורך משיכת קונים, מצאי שלעיתים קרובות גדול יותר מהתצרוכת, וידוע מראש כי חלקו ייזרק לפח. לאפקט הפסיכולוגי של קנייה בחסר אין פתרון למעט מצב מתמשך של חוסר שאז גם המוצר האחרון נחטף מהמדפים.
טריות מזון מוכן – מירקות קצוצים, דרך מקררי הסלטים הטריים וכל המאפים בקונדיטוריה, סנדביצ'ים ארוזים, אוכל מוכן ל"שבת" – כל אלו דוגמאות של מוצרים עם חיי מדף קצרים במיוחד – מוצרים המושלכים בחלק מהרשתות לפח מספר פעמים ביום או לכל היותר בסופו של יום. החוק באירופה מחייב מכירתם במחיר מיוחד לפני זריקה ואולי זו הדרך להתמודד עם בעיה זו

תאריכי תוקף – מרכולים נוטים להסיר מהמדפים מוצרים לפני פקיעת תוקפם כיומיים שלושה קודם, דבר המייצר זבל אכיל לחלוטין. גם כאן הפיתרון הוא מכירה בהנחה או העברה למרכזי בנק מזון לטובת אוכלוסיות מוחלשות

אריזה – מארזים גדולים של מזון טרי, כדוגמת שקי תפוחי אדמה, בצל או גזר – כשמוצר בודד בחבילה מתקלקל – החבילה נפסלת לשיווק. מארזים גדולים מדי יוצרים גם עודף זבל בבתים שלא ממצים את התוכן עד תום. גם מארזים סיטונאיים גדולים מדי - מינימום ארגז שלם של פרי או ירק, הינם לעיתים גדולים מדי למרכול כזה או אחר, במיוחד בתחום ירקות ופירות פרימיום

מוצרים מיוחדים לעונה קצרצרה – בעיקר מזונות שקשורים בחגים ועם תום החג אין להם עוד שוק – דלעות להלואין, סופגניות לחנוכה, מצות לפסח, חזרת לראש השנה וכדומה. עם סיום החג, במרבית המקרים, עודפים מושלכים ישירות לזבל

בעיות מחסור בכוח אדם – טיפול מתקדם במוצרים עם חיי מדף קצרים מחייב כוח אדם מיומן לסיבוב הסחורה. בהיעדר כוח אדם כזה, יותר מוצרים יסיימו את חייהם בפח הזבל

מעבר למרכול השכונתי – ועדיין במהלך השיווק ללקוח
מארזים – גודל המארז קובע את נפח רכישתו של מוצר, כדוגמת כיכר לחם שלם ולא רבע או חצי – גודל שבאמת נצרך במשק בית קטן. יתרת העודף ממארזים גדולים – מושלכת לפח

מאמצים שיווקיים – בניסיון לקדם מכירתו של מוצר כלשהו נוצרה מערכת השיווק של אחד ועוד אחד. במרבית המקרים – גודלו המקורי של מארז השיווק הוא מתאים ללקוח, הוספת המארז השני "בחינם" מגדיל בעיקר את כמות הזבל

במטבח המקצועי – מסעדות, מלונות, בתי חולים וצבא
גודל המנה – העמסת ייתר, בהגשה או במזנון לשירות עצמי – בשני המקרים נוצר עודף מזון על הצלחת שאינו נצרך ומושלך לזבל

מזנון שירות עצמי או אכול ככל יכולתך – בין אם מדובר בהגשה או בשירות עצמי, שוב, המדובר ביצירת שאריות של מזון על הצלחת או על המזנון – מזון שלא נצרך והושלך לזבל

תפריט נרחב מחייב מלאי רב – תפריט עם מספר גדול של מוצרים, מחייב להחזיק בחומרי גלם לכל המוצרים בו, חלקם יקרים ועם צריכה מועטת, המובילה לזריקה לזבל של חומרי גלם שעבר מועד פקיעת תוקפם

מלאי שלא נצרך – מסיבות רבות, בין היתר מזג אויר, שביתת עובדים אצל מעסיק סמוך הנוטים לאכול אצלכם, סגירת כביש סמוך לתנועה, תפיסת כל מקומות החנייה ע"י אחרים –כדוגמא, מזון שהוכן ולא נצרך מושלך לזבל

ניהול המטבח – קיצוץ מופרז, הכנת עודפים מתוכננת, שגיאות בהכנת המזון כל אלו יוצרים מזון שיושלך לזבל בסופו של יום. על מנת להילחם בתופעות אלו, יציבות כ"א במטבח הוא הפיתרון המיטבי

ניהול רשת – נהלים קשוחים שאינם מתאימים למיקום ספציפי, במיוחד בתחום המזון המהיר, יוצרים עודפים ומלאים שיסיימו את חייהם בפח האשפה

תפריט בלתי גמיש, במיוחד במטבח המוסדי, בתי ספר, בתי חולים, מקומות עבודה וצבא – תפריט שאינו מעודד סיום הארוחה, בין בגלל פשטות המזון, היעדר תיבול, היעדר מבחר בין מיני מזונות אהובים וכו'. מצב זה מותיר שאריות על הצלחת, אוסר סיום המזון בעמדות החלוקה וויתור מראש על ארוחות בגל היעדר ציפייה למזון אהוד (יום שני דגים, שלישי עוף וכו

שעות ארוחה שאינן תואמות תיאבון – במטבח המוסדי כנ"ל, אנשים נשלחים לאכול בסבבים שישמרו על עמדות העבודה פעילות כל הזמן. לחלק מהאנשים, יציאה מוקדמת לארוחות אינה חופפת את התיאבון

מזון "עייף" – כשהמדובר בלקוחות לכודים כגון צבא, בתי חולים ובתי ספר, ליצרן המזון אין עניין כלכלי במכירתו אלא באספקתו בלבד ולכן, לעיתים, מגיע מזון שנראותו ירודה בעיקר בתחום הסלטים

הלקוח הסופי, צרכן המזון – שיאן האובדן ברמה של כ-43% מכלל אובדן המזון בשרשרת השיווק
תכנון לקוי או היעדר תכנון – קניות של עודפים, תכנון מנות ללא חישוב כמויות נכון, הליכה לחנות ללא רשימה של חוסרים בבית – כל אלו גוררים עודף רכישה מעל רף הצרכים

חוסר מודעות – צרכן המזון אינו מודע לכמות המזון שהוא גורם לאובדנה. לעיתים, די בהבאת הדבר לידיעתו והוא יתחיל לפעול מיידית להקטנת האבדנים. לעיתים ללקוח גם אין אמצעים לשמירת עודפים

בלבול בהבנת תאריכי התוקף – מינוחים בלתי עקביים מתאריך אחרון לשיווק או לצריכה, טוב עד או מינוחים אחרים יוצרים בלבול אצל לקוחות והקדמת זריקת מזון טוב לזבל

אחסנה לא מיטבית – סדר המוצרים במקרר, אחסנה לא אטומה ללחות, אכסון מחוץ לקירור למוצרים דורשי קירור וההיפך – כל אלו מקטינים באופן משמעותי את חיי המוצרים בבית ואת הנגישות לשימוש בהם

קנייה אימפולסיבית או קניית מארזי מבצע גדולים – המרכולים עושים כמיטב יכולתם לפתות לקוחות להגדלת סל הרכישה בין ע"י טעימות או מחירי מבצע או מארזים כפולים או 1+1 וכדומה. נפילה ברשתות תרגילי שיווק כאלו מביאה, על פי רוב, לקנייה בכמות מעל לנדרש או מוצרים שאין בהם צורך

וכרגיל – ייצור עודף של מזון במשק הבית. עודף ייצור שמושלך בסופו של דבר לזבל. המלחמה בכך יכולה להיות ע"י שימור (הקפאה) או שימוש חוזר ובסופו של תהליך – קומפוסטיזציה של שאריות מזון טרי

לדעתי, סיימתי בזאת את רשימת נקודות הציון בשרשרת השיווק של מזון מהשדות למזלג ולהררי הזבל. עצם הכרת נקודות התורפה מביאה לחשיבה על היכולת להתמודד עם הנזק האדיר שהיא יוצרת. שינוי החשיבה ממושג ערטילאי למושג נגיש, שינוי החשיבה מבעיה של אחרים לבעיה לשלום ילדנו – מובילה לנכונות להתעמת עם הנושא ולהלחם בקיומו

ואיפה זה משפיע על העולם? על זה בשבוע הבא