איפה הקטנת הזבלים משפיעה על העולם
 
בזבוז המזון ויצור המזון לאוכלוסיית העולם הגדלה במהירות ללא אח ורע בעבר – הם הגורמים הגדולים ביותר, שאנו מסוגלים לשנות, בהערכות לקראת מניעת התחממות כדור הארץ. ייצור המזון ותיעוש הייצור הם הגורמים למרבית פליטת גזי החממה, אותם גזים הפוגעים בקליפה השברירית של האטמוספרה, בשכבת האוזון ובכך מביאים לעליית הטמפרטורות, התחממות הקטבים, הנמסות הקרח ועליית מפלס פני הים

עודפי המזון מייצרים 3.3 גיגה-טון של גזיי חממה. לפיכך, בראש סולם העדיפויות של המלחמה בעודפי המזון היא הקטנת הייצור. עודפי המזון באירופה מייצרים יותר גזי חממה מכל הרכבים – ציבוריים ופרטיים של מדינה כספרד. העודף העולמי של 3.3 גיגטון גדול מכל פליטת הגזים של כלי הרכב בארה"ב. מספרים אדירים. גידול בעלי חיים למזון, חלבון מן החי, כולל דגה, בקר, עופות וחיות צייד – הם יצרני גזי החממה הגדולים ביותר, וכך הצליחה סין לעמוד ביעדי צמצום פליטת הגזים כשממשלתה רוכשת חוות בדרום אמריקה ואפריקה ובמקביל מחנכת את אוכלוסיית המדינה לצמצם את השימוש בבשר

מנתוני ארגון החקלאות והמזון העולמי, של האו"מ עולה כי אובדן המזון אינו רק יצרן נזק לאוויר אלא גם צורך משאבים אחרים בכמויות בלתי נתפשות. כך לדוגמא ערכו של המזון הנזרק לזבל שווה במונחים אמריקאים ל-2.6 טריליון דולר, פעמיים ההוצאה השנתית למזון בארה"ב, ודיי בו כדי לספק את מלא תזונתה של המדינה הגדולה בעולם – הודו עם 1.3 מיליארד אזרחים

המזון העודף מזהם את העולם גם בשימוש בריסוס קוטל עשבים, בריסוס נגר מזיקים, בדישון כימי לקרקע – כל אלו נסחפים במי ההשקיה והגשמים מהשדות לנחלים ונספגים אל תוך מי התהום. עודפים כימיים אלו מגיעים אלנו חזרה בדמות מי שתייה מזוהמים שצריכתם עלולה לחשוף את משתמשיו לסיכוני סרטן ופגיעות בעוברים

לטובת ייצור המזון העודף הוסרו מאות קילומטרים רבועים של יער עד ביערות הגשם המשווניים – אלו מקטינים את כמות העצים שתפקידם לצרוך חמצן דו פחמני ולטהרו לחמצן ופחמן לחוד. העצים המשמשים כפילטר לאיכות אוויר העולם הם הקורבן העיקרי להתפתחות שטחי החקלאות. הקורבן השני לגידול בצריכה הנובעת מגידול אוכלוסין חסר תקדים הוא ההנדוס הגנטי. השבחת התוצרת החקלאית, הגדלת הפריון לדונם, שיפור העמידות בפני מזיקים – כל אלו הן תוצר של ברירה טבעית והנדוס גנטי המאפשר לתת פתרונות תזונה לעולם שבקרוב יחצה את רף שבעה וחצי מיליארד התושבים. הגידול החד באוכלוסייה - העולם כמעט וריבע את נפח אוכלוסייתו רק במהלך 100 השנים האחרונות, מאז המצאת נהלי הבטיחות בבתי החולים והאנטיביוטיקה – מחייב הגדלה מתמדת בייצור המזון. היכולת לשנע דגנים מערבות המערב התיכון לכל העולם – מונעות רעב ונותנות בסיס תזונתי לכל. למרות זאת, עודפי הייצור ועודפי הצריכה הם חלק מחטאי העולם כיום – עולם עשיר ושבע מחד ועוני ורעב מאידך

נחזור לליבו של העניין, נראה בקיימות בעיה פרטית ונשאל את השאלות איפה בידנו להשפיע?
ראשית ומעבר לכל – להקטין את הקניות, להתעלם ממבצעים, לוותר על מלאי בבית ולהשתדל לחסל את מה שיש בבית לפני רכישת מזון נוספת. אבל זו רק ההתחלה. אם נקפיד על קניית מזון בעונתו – יופחת השימוש בחימום בחממות ובתי גידול הנותנים לצמחים תחושה של קיץ באמצע החורף. בכך תיחסך אנרגיה ואנו נזכה במזון אוטנטי. להימנע מפרי וירק מיובא – להקפיד על מקומי מייצר מקומות עבודה ומקטין גזי חממה של רכבי ההובלה. להקטין את צריכת החלבון מהחי. הרעיון שעומד מאחרי "שני-צמחוני", הטבעונות, המפחיתנים וכל אלו המוכנים לאכול חלבון מהצומח שאינו מתיימר להיות המבורגר – כל אלו ונוספים יביאו להקטנת גידול בעלי החיים לתעשיית המזון וייטיבו עם העולם. גם חקלאות ימית היוצרת זבלים מרוכזי מקום לא עוזרת לסביבה אם כי בים הצפוני גם נזק סביבתי טרם הוכח. מעבר להקטנת הקניות והורדת החלבון מן החיי, בידנו לסייע להקטנת הזבלים במחזור תוך ביתי של שאריות ובבדיקת תאריכי תוקף מול טעם וריח. מזון שלא נצרך יכול להיות מוגש בשנית, בין בצורתו המקורית או אחרי טיפול משפר עמידות (הכנסתו לבורקס, הקפצתו עם ירק ותבלינים וכדומה. תאריכי התוקף על מוצרים נקבעים על פי מקדמי ביטחון רבים המניחים אכסון בלתי מושלם. לפני שזורקים גבינות, מעדנים או חלב – ניתן לבדוק בריח וטעימה אם באמת אינו טרי וטעים. תאריכי התוקף במוצרים יבשים הינם נטולי סיבה לחלוטין ולחם מאתמול כשיר לחלוטין להפוך לפירורי לחם או מעדן פודינג ולחם או סתם טוסט. וסופו של תהליך, אם למרות הכל מקומו של המזון בזבל – תשתדלו מאד לייצר לעצמכם קומפוסט ביתי – הוא נהדר לגינה, לעציצים והכי טוב לאדניות לגידול התבלינים בבית

השפעה נוספת על העולם היא בתחלואי עודפי המזון – ההשמנה. מחלה שלפני שני עשורים הייתה נחלתו של העולם המערבי בלבד, מתפשטת למזרח ונפוצה כיום בסין ובהודו. השמנת היתר מביאה בקשר ישיר לתחלואות של ייתר לחץ דם ואף יותר מכך – לסוכרת. הקשר הישיר בין עודף משקל למחלות אלו הביא לפעילות הסברתית יוצאת דופן לשמירה על משקל תקין ומאוזן. הקטנת מנות המזון, והתמקדות במזון בריא הם מסר נכון לכל אדם. יחד עם הקטנת הכמויות, הדגשים הם על הפסקת שימוש במשקאות ממותקים, הקטנת צריכת הקלוריות מדגנים פשוטים (קמח לבן) ומעבר לקמחים מלאים ובריאים, הפחתת השומנים ובמיוחד שומנים רוויים וויתור על חטיפים

ואם יש לנו חלקת קרקע קטנה, או ישנה חלקת קרקע נטושה בסמיכות לנו, או שניתן לעלות לגג הבניין – זה המקום לדבר על גינת ירק וגינה קהילתית. המסר של גינות אלו, בנוסף לטריות ולמקומיות – הוא בחינוך של הדור הצעיר להבין את הקשר לאדמה ולייצור המזון. אם פתחנו את סדרת מאמרים זו בכותרת כי אנחנו דור עשיר ושבע, הרי שנכון יהיה יותר לומר כי אנחנו דור עם מזון זול ועודף ייצור. ירידת נתח חלק המזון בסל ההוצאות כשבמקביל מצב של היעדר מחסור לדור שהוריו סבלו מרעב – מביא להגדלת הצריכה מעבר לנדרש. רק חינוך המעלה מחדש את ערכו של המזון והבנה לעומק של הליכי הייצור וההכנה של מזון – יביא להקטנת הצריכה ותעדוף נכון של מקומי, בריא ועונתי על פני שמן וחלבוני

לפני סיכום להלן טבלה של כמות המים המושקעת במנה בודדת של מוצר מזון. המדידה אינה בליטרים אל בשווי של דקות מקלחת. כך לדוגמא, גידול של בננה בודדת "עולה לנו" 420 דקות מקלחת וחצי קילו בשר בקר (שני סטייקים קטנים) עולה 3700 דקות מקלחת שהם יותר משישים שעות ... חומר למחשבה