הפקק
 
מעולם לא חשבתי להתעמק בפקקים, אבל תעשיית היין נאלצת להתמודד עם הנושא, וכצרכן יין צללתי לתוך התחום בקפיצת ראש. במאמר קצרצר זה אספתי נתונים ממקורות שונים הבאים להאיר על מהות החומר, שכיכות השימוש בו, מחירו ועוד כמה עובדות שחלקן תהינה חדשות אולי: מדי שנה מיוצרים 12 מיליארד פקקי שעם, ועוד 4.4 מיליארד בקבוקים נאטמים במכסובב וכ1.8 מיליארד במכסים פלסטיים. סך הייצור העולמי עומד על 18.5 מיליארד בקבוקים – מספר שאינו כולל את ייצור היין התעשייתי לחומצים ובישול, את היין הנארז סיטונאית הקופסאות וחביות ואת העודפים של התעשייה. החברה הגדולה בעולם לפקקי שעם הינה אמורים[1] הפורטוגזית המייצרת 4.4 מיליארד פקקי שעם בשנה
 
שעם הוא חומר אורגני עם מבנה הדומה לכוורת דבורים וכמעט 90% מנפחו הן בועות אוויר. לאור מבנה חזק מאד של מעטפות הבועות, אין הן מתפוצצות, ובלחץ אחיד ניתן להקטין שעם עד מחצית מנפחו מבלי לעקמו, לשבור אותו או לאבד מהאלסטיות שלו. עם הסרת הלחץ, מיידית , ישאף השעם לחזור לצורתו וגודלו המקוריים – 85% מנפחו כמעט מיידית ועד 98% בתום 24 שעות. זו הסיבה שזהו החומר המועדף לאיטום בקבוקי יין. מבנה דמויי כוורת זה אותר ע"י החוקר רוברט הוק לפני מעט למעלה משלוש מאות שנים, וספירותיו העלו כי בסנטימטר מעוקב של שעם ישנן כ-40 מיליון בועות (תאים) ובפקק שעם אחד ישנם כשמונה מאות מליון תאים
 
פקק השעם מיוצר מקליפת עץ אלון מזן מיוחד[2]  הגדל בעיקר סביב מערב הים התיכון. יצרנית השעם הגדולה בעולם היא פורטוגל הנושקת למחצית התפוקה העולמית. עצי האלון מגיעים לבגרות, עת ניתן לקצור מהם את שכבת השעם רק בגיל  שנים23-27, אך תוחלת החיים שלהם מגיעה כמעט ל-200 שנים וניתן לפשוט אותם מהקליפה כל 4-9 שנים. קילוף העץ מהקליפה הינה פרויקט מקצועי ביותר, ובהמשכו שלבי הטיפול והייבוש המונעים את עובש השעם[3]. בחצי הכדור הדרומי ובעיקר באוסטרליה וניו זילנד, מעדיפים פקקי גומי/מתכת לאור אחוזי הנגע הגבוהים בעובשי השעם המגיעים עד כדי 10% מהפקקים. פקקי השעם נחשב למוצר בר קיימא שכן העץ לא נגדע לצורך הקציר של השעם, כמו כבשה וגז הצמר. העץ מגדל שכבת שעם חדשה מייד, וזו מגיעה לעובי בר קציר כעבור כארבע שנים. תהליך  הקציר אינו מותיר שריטה על גופו של העץ, למרות שנעשה עם גרזנים
 
פקקי השעם היו בשימוש בעבר אך נעלמו לחלוטין בסביבות המאה השמינית. רק ל"אחרונה", במחצית המאה ה-17, התגלו מחדש ע"י הכומר שגם פיתח את השמפניה – דום פריניון. עד אז נאטמו בקבוקי המשקה בפקק עץ, עטוף בעלי האמפ וטבול בשמן זית או בפקק זכוכית עטוף וספוג בשמן אף הוא. בספרות מהתקופה ההיא מתנהל ויכוח על ייתרונות פקק הזכוכית על פני פקקי השעם[4]. היתרון של השעם הוא בגמישות, ביכולת הדחיסה וחזרתו לצורה המקורית, משקל נמוך, אטימות גבוהה והיעדר תופעות לוואי המשנות את טעמי היין. השעם גם משמש כחומר איטום מסירות ומקררים ועד לחלליות. השעם נמצא בשימוש תעשיות האופנה – ובמיוחד הנעליים, תעשיות הרכב, המשחקים ולמעשה כמעט בכל מקום. פקקי השעם יקרים, ופקק איכותי עשוי לעלות עד כדי אירו אחד לפקק, המגיע ע תעודת אחריות נגד עובשים. פקקים יקרים עשויים מליבת הקליפה בעוד הפקקים הזולים מיוצרים מהדבקה של עודפי שעם טחונים. פקקים אלו נקראים דיאם, על שם החברה שהמציאה אותם ומשווקת אותם. פקקים מודבקים נחשבים לירודים באיכותם ומוגבלים לשימוש קצר של עד חמש שנים. ככל שחלקי השעם קטנים יותר – סיכויי הדחיסה וההדבקה משתפרים, אך איכות האיטום, במיוחד לגזים, יורדת. פקקים דחוסים מחלקים גדולים נוטים להישבר בחליצה לא זהירה. לשמפניה נוהגים להכין פקק דחוס ומודבק לאור הצורה המיוחדת של הפקק שבלתי ניתנת לגזירה מבלוק שעם שלם. לצורך השבחת האיכות נוהגים להוסיף שכבת שעם מלא בתחתית הפקק ולעיתים גם בראשו
 
מהן התקלות הנפוצות בפקקים ומדוע זה קורה? ובכן, פקק "רטוב" והיין החמיץ הו תוצאה של שעם באיכות ירודה שלא היה מהודק לחלוטין לבקבוק. תופעת הפקק הרטוב עלולה להיגרם לא רק משעם בלתי איכותי אלא גם מפקקים מחומר דחוס ומודבק שעברו את קופת החיים הבריאה או משימוש בשעם שלא סיים להתייבש או שימוש בשעם מעץ צעיר מדי שטרם הגיע לבגרות. על מחלת העובשים כבר דיברנו לעיל, ניתן לטפל בפקקים לפני שיווקם על מנת להבטיח מניעת עובש השעם. יש חברות הנוהגות להלבין את השעם ע"י טבילה באקונומיקה – יש המעריכים פקקים אלו כנאים יותר ליינות בהירים – אך זהו הליך שאינו אהוד על חובבי היין בגלל החשש לטעמי לוואי. התפוררות הפקקים בעת החליצה היא "מחלה" נוספת הנגרמת מכמה סיבות – הראשונה – אכסון לא נכון של הבקבוקים, בעמידה, דבר הגורר ייבוש השעם ואובדן האלסטיות. תקלה אחרת היא בפקקים העשויים משעם גרוס-דחוס-מודבק בחתיכות גדולות מדיי או שעבר את גילו. ברור כי גם קיימות תקלות חליצה בחדירת הפותחן בצמוד לזכוכית
 
לסיכום – השעם, קליפת זן מיוחד של עץ האלון, הוא חומר טבעי, ידידותי לסביבה, ניתן למחזור, והפתרון הכי איכותי שנמצא עד כה לאיטום בקבוקי יין. למרות כל החלופות, ולאחר לימודן לעומק, עדיין, ליין אדום הממשיך להשתבח בבקבוק האיטום בפקקי שעם איכותיים הוא הפתרון המיטבי

 

[1] Amorim 

[2] Quercus suber L.

[3] TCA infected corks

[4]   "Treatise of Cider," (1676)