המחיר האמתי למזון שאנו צורכים
 
כמה באמת עולה לנו קילו בשר עוף? מה המחיר המלא והאמתי ללחם? מה לא נכלל במחיר בסופר אבל אנחנו משלמים אותו בדרכי עקיפות? ובכן, התשובה לשאלות הנ"ל מתחבאת בעלויות עקיפות וסבסוד סמוי. עובדה היא כי עלויות המזון כיום, מחירי הסופרמרקט, נמוכים כמעט במחצית מלפני שני עשורים. עלות נתח המזון בסל ההוצאות עומד כיום בעולם המערבי על 9% מההכנסה הכוללת לעומת 19% לפני 20 שנה. ההוזלה של המזון באה בזכות תיעוש הייצור – תיעוש שמאפשר גידול אדיר בתפוקות הייצור מבלי להרחיב באופן יחסי את שטחי הגידול. תיעוש הגידול של ירקות בהדליה, תיעוש על ידי הנדוס והשבחה גנטית של זנים להגברת תנובה למטר רבוע, תיעוש גידול הבשר למפעלים דחוסים מוגבלי תנועה. לתיעוש המהיר יש מחיר ישיר ועקיף שאותו ננסה ללמוד בהמשך מאמר זה
 
דחיסת בעלי החיים ללולים ורפתות כחלק מתיעוש תעשיית הפרוטאינים מהחי, מעבר לגידול דגים בכלובים בים הפתוח, כל אלו גוררים צפיפות בלתי סבירה המסכנת את הריאות בעלי החיים. הגבלת התנועה רצויה מבחינת המגדלים כי היא מעלה את היחס בין התזונה לעלייה במשקל – ובסופו של דבר, מכירת הבשר הינה לפי מחיר לקילו. הצפיפות מעלה באופן ניכר את הסיכון להידבק במחלות וגורר שימוש באנטיביוטיקה מניעתית. כמויות האנטיביוטיקה המועברות מבשר בעלי חיים לצרכנים ויוצר עמידות בפני אנטיביוטיקה שמומחי ארגון הבריאות של האו"ם מעריכים כי בשנת 2050, אם קצב השימוש הנוכחי ימשיך – יגרום באופן ישיר למותם של מעל 10 מיליון איש בשנה. האו"ם משתמש במינוח של עידן הפוסט-אנטיביוטיקה בדיון בתחום זה
 
דוגמא אחרת לסיכון שבתיעוש תעשיית המזון הוא השימוש האדיר בקוטלי עשבים וחומרי ריסוס ודישון. החקלאות של היום נלחמת במזיקים המאיימים על תפוקות השדה ונלחמים במוצרי המזון על המזון – המים והמינרלים הנדרשים לגידולם. המלחמה מחייבת הסרת צמחים אחרים ממרחבי הגידול והדרך הזולה לביצוע מלחמה זו היא בריסוס. חומרי הריסוס, הינם זולים, זמינים ובתהליך מתמיד של שיפור. צמחי המאכל הותאמו לחומרי הריסוס, ופותחו זנים העמידים בפניהם. עודפי הדישון והריסוס נספגים בקצב מהיר לאדמה שכן שטחים אלו בנוסף לגשמים גם זוכים להשקיה. עודפי החומרים הכימיים חודרים למי התהום – אלו מי השתייה ואקוויפר המים וחוזרים למערכת העיכול שלנו במי השתייה. חומרים אלו מסוכנים, מסרטנים ויוצרים בעיות רבות נוספות שעדיין מוקדם מלהעריך אותם
 
האדם למד בתהליך התיעוש להפיק חומרי מזון עשירים מצמחים שחלקם בצלחת התזונה המקורית היה קטן ביותר. הדוגמא הבולטת אולי ביותר היא סוכר התירס. חומר זול מאד, עתיר ערכים קלוריים  שמעל למחצית מהשמנת היתר בעולם מחויבת אליו, אם בדרך של משקאות קלים או במאכלים אחרים. הסיבה השנייה המשמעותית להשמנה היא שינוי כמויות הבשר שהאדם צורך, המעבר ללחם זול ופשוט, הורדת הפעילות הגופנית  והעלאת צריכת השומנים. השמנת היתר היא מחלת המחלות במאה העשרים ואחת, גורם התמותה הראשי באופן ישיר ובמיוחד עקיף, הגורם לעליה דרמטית בסוכרת, מחלות מערכת הלב ובעיות תפקוד לכבד ולכליות. העלות של המלחמה בהשמנת היתר מגיעה בשנת 2018 ל 20% מסל כלל ההוצאות על בריאות בעולם המערבי
 
הדוגמאות שהובאו לעיל הינן בעלות קשר ישיר בין בריאות לתזונה. עלויות הבריאות אינן משולמות בסופרמרקט אלא על ידי משלם המיסים, חברות הביטו ומערכי בריאות הציבור השונים. החיסון העולמי בפני אנטיביוטיקה ייקר בעתיד באופן קיצוני את עלויות ביטוחי הבריאות. חומרי הריסוס של היום ייצרו דורות של נכים לעתיד. התחלואה מהשמנת היתר פוגעת כיום בכשליש מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי. אז למה לא מעודדים חלופות בריאות יותר?  למה משרד הבריאות נחסם בדרכו לסימון מאכלים מסוכנים? מדוע לעוף ובקר נטול אנטיביוטיקה – אין סבסוד? מדוע אין מיסוי חריף על חומרי ריסוס? אלו רק דוגמאות למספר זעום של שאלות הקשורות בתיעוש היצור והגברת הסיכונים הבריאותיים
 
אבל לא רק בהשלכות ועלויות בריאותיות מדובר, ישנו גם ההיבט החברתי והאנושי. תעשיית המזון התחרותית דוחפת את עובדיה אל הקצה. עבודה קשה ושכר זעום – זו הדרך היחידה להתמודד בעולם התחרותי. עובדי ענף המזון, בממוצע עולמי, משתכרים מתחת לשכר המינימום. וההיבט האנושי – החמלה האנושית נעלמת כשאין יותר מונח של חיות משק הבית ועוברים לחווה ממוכנת. העלנו את נושא החמלה בהקשר גידול בעלי החיים כבר בעבר, ואולי זהו המקום להמליץ לקוראי הידיעון לבחון הצטרפות לארגון העולמי של חקלאות, מזון וערכי אנוש (1) ראה הערה בקריאה מומלצת
 
העלאת נושא מחיר המזון האמתי עלתה בראשי בעקבות שערוריית הבשר בברזיל, מוקדם יותר השנה. למי שלא בתמונה, חברת הענק JBS השולטת בשוק השחיטה ועיבוד הבשר בברזיל ונתח גדול גם בארה"ב ( על מנת לסבר את האוזן, החברה מעבדת ביום מעל 51 אלף ראשי בקר עם 200,000 עובדים...) נאלצה לסגור 33 מתוך 36 מפעלים בברזיל אחרי שהסתבר כי העבירו לשוק בשר פיגולים. הנזק הישיר התבטא במיליונים והנפקת החברה לבורסה נעצרה. הנושא הציף את משמעות ניתוק הקשר בין היצרן לצרכן, העלה לראש סדר היום הציבורי את שאלת שרשרות הייצור של המזון ואת הצורך ברגישות רבה להבדיל בין מזון איכותי לזה התעשייתי. התחרות בשרשרת הייצור של הבשר, שצריכתו עולה בקצב המהיר ביותר מבין כל חומרי הגלם במטבח, מחייבת את היצרנים התעשייתיים לעגל פינות. צריכת הבשר משלשת את עצמה כל חמש שנים בעשורים האחרונים, וככזו– היא מובילה את תיעוש הייצור. למרות שאני קרניבור לא קטן, נחרדתי לגלות את המשמעות ההרסנית של פליטת גזי חממה ממשק חי, והנתח האדיר של בעלי החיים למאכל בפגיעה בכדור הארץ. מי שהבין זאת מוקדם הייתה ממשלת סין, שלצורך עמידתה במסגרות הקשוחות של אמנת קיוטו לצמצום פליטת גזי החממה, ועל מנת לאפשר לתעשייה להמשיך ולצמוח – הגבילה את גידול הבקר והחזירים במדינה. סין הבינה את הנושא כל כך טוב, שחברות ענק סיניות רוכשות חוות בקר באפריקה לטובת הספקת בשר לסין לשנים הקרובות
 
נושא פליטת גזי החממה הינה דרך נוספת להביט בעלויות העקיפות של שרשרת המזון. למרות שאין כאן תשלום מזומן – נזקי הפגיעה בכדור הארץ משולמים, וישולמו בעתיד, על ידי משלם המיסים
 
והגיע הזמן לדון בסבסוד הממשלתי. ארה"ב הטילה מיסוי על גבינות ויין אירופאי בטענה כי הייצור החקלאי באירופה מסובסד ע"י המדינות. מיסוי בגין מכירה בהיצף הינו פרקטיקה מקובלת בין מדינות כשמוכח קשר בין מחיר נמוך לסבסוד ישיר או עקיף. גם אצלנו החקלאות נהנית מסבסוד, בין אם במחירי הקרקע (השכרה זולה והיעדר מיסוי), במחירי המים – מים לחקלאות זולים ממים לכל מגזר אחר בשוק, מעלויות כוח אדם – לחקלאות מותר לייבא עובדים זרים ולמגזרים אחרים לא, בסבסוד הייצוא ע"י לקיחת עלויות שיווק והחזר עלויות שיווק של חומרי גלם ובעיקר מוצרים ועוד כהנה וכהנה. הסבסוד הנ"ל מגיע מהקופה הציבורית ומועבר לחקלאי מתוך כוונה לשמר את רמת המחיר לצרכן ברמה הנמוכה ביותר. אבל מקורו של הכסף הזה הינו בקופה הציבורית שאנו בנינו אותה מהמיסים שאנו משלמים
 
בסרטון הסברה (2) המצורף כקישורית בסוף מאמר זה, מציעים היוצרים לתגמל את היוצרים מערכות גידול יותר מתחשבות בהשלכות הסביבתיות ובמקביל להעניש במיסוי את היצרנים התעשייתיים המסכנים את הסביבה. ברור כי המדובר בשאלה של קיימות – השאלה הבסיסים ביותר – מחד איך מזינים עולם של שבעה מיליארד איש ומצד שני איך לא פוגעים אנושות בכדור הארץ למען הדורות העתידיים. ההתפתחות הטכנולוגית המהירה מקדימה את בדיקת ההשלכות שלה על קיימות העולם. קל לשבת בבית ממוזג ולדבר על הפסקת טיפול אנטיביוטי לתרנגולות כשמאידך כמעט מיליארד ילדים הולכים לישון על בטן ריקה. אבל על כל אחד מאתנו חלה החובה להחזיק את נושא הקיימות היכן שהוא במחשבותיו, ולתרום ככל יכולתו לקיימות. בין אם זה שני צמחוני, הקטנת צריכת החלבונים מהחי, הקטנת הזבל שאנו מייצרים או הימנעות מריסוס גינת הבית במשמידי עשבים – הדורות הבאים יודו לנו על כל מאמץ שנעשה היום

כתבה זו הוכנה במהלך חודש יולי ובתחילת אוגוסט 2017 נקראו מיליוני ביצים ששווקו ברחבי אירופה מבתי גידול בהולנד- להשמדה. הקריאה להחזרת המזון נעשתה אחרי שבבדיקה אקראית בבריטניה התגלה כי שרידי חומר ריסוס נגד כרציות ופשפשים חדר לביצים. חומר ריסוס זה הינו חזק ואלים במיוחד ולקוחות שיצרכו ביצים רבות ממשלוחים אלו חשופים לפגיעה קשה בכליות ובכבד (ראה כתבה מצורפת בקריאה מומלצת מס' 3). ברור כי הריסוס נעשה עקב צפיפות בלולים המסכנת הידבקות וכי הריסוס לא כוון לביצים אלא לסביבה. הולנד המפיצה יומית מיליוני ביצים לכלל האיחוד האירופי ואפילו עד הונג קונג, מבצעת כעת בדיקות עומק לנושא חדירת חומרי ההדברה לבשר פטמים וכו'. הנזק הישיר היה אפסי אבל ההשלכות ארוכות הטווח ברורות. אם היינו צריכים דוגמא עדכנית למקומה של כתבה זו – הרי לכם משהו חם ישירות ממכבש הדפוס