תיירות קולינרית – טרנד או מגמה

הקשר בין העלייה ברמת החיים לתיירות קולינרית

 
בבסיסו של הדיון על התיירות הקולינרית נשאלת תמיד השאלה אם המדובר בטרנד או במגמת התפתחות. טרנד הוא דבר חולף בעוד מגמה מצביעה על כיוון התפתחות שיישאר. לדעתי, ואני לא לבד, המדובר במגמת התפתחות של ענף התיירות שאני מזהה לה מספר רב של סיבות

לדור הנוכחי יש הרבה כסף, והוא מוציא אותו דרך קבע על תחום המזון והמשקאות – יותר אכילה בחוץ גם בעיר המגורים, יותר רכישת מוצרים מיוחדים בחנויות מתמחות, יותר צריכת אוכל מוכן, יותר צריכה של מטעמים אתניים המיוצרים במקום לפי מתכונים מקצוות העולם. גם העובדה כי דור זה מטייל הרבה יותר ומגיע למקומות בהם הוא נחשף למזונות שדורות קודמים לא הכירו כלל כתוצאה מעושר ומהוזלת שירותי הטיסה.

השתנות דמוגרפית: רמת החיים החדשה מביאה לדחיית גיל הנישואין, זוגיות חד מינית, גרושים מרובים ויצירת מסגרות חיים חדשות המותירות כסף רב פנוי המנוצל לטיולים ואוכל – 

 

  • DINKS: Double Income No Kids.

ה"דינקס" הם כרגיל זוגות בני 25-35 ללא ילדים, השכלה גבוהה וכך גם ההכנסה. לדוגמה זוגות חד מיניים

  • SINKS: Single Income No Kids.

גם ה"סינקס" הם בקבוצת הגיל 25-35 עם השכלה והכנסה גבוהה, ללא בן זוג (דחיית נישואין) או פרודים/גרושים

  • Empty Nesters: parents whose children have flown the family nest.

"קן ריק" – זוגות בני 45-55 שהילדים זה עתה פרחו מהקן ועזבו את הבית- הכנסה פנויה גבוהה

  • Boomers: members of the baby boom generation in the 1950s.

בני 65-75 ילדי דור הבייבי בומרס – דור מפונק שאוהב נהנתנות. הדור הראשון בהיסטוריה ללא מחסור אמיתי

  • Divorcees: searching for new partners

גרושים המחפשים בן זוג חדש לחיים – יוצאים לבילויים וצורכים מזון ומשקאות כחלק ממסע ה"צייד"

הסלידה ממזון תעשייתי ומהיר: הדור העדכני דוחה את בורגר קינג ואת סטרבק - שקרסו כלכלית בישראל, הם מתנגדים למזון תעשייתי ומחפשים איכויות וטריות. הם המציאו את הFast Casual  כתגובה ל Fast Food  היינו מהיר ואיכותי בהגשה חופשית מגינונים במקום מגשים מהתור למזון המוכן. כך התפתח אירגון איטלקי קטנטן לענק עולמי Slow food  ואפילו נושא האקספו השנה נקבע ברוח התפיסה של ארגון זה – הדאגה להזנת העולם.

העולם השטוח והרב תרבותיות- במידה מסוימת אני עומד לחזור על דברים שכתבתי בסעיף הראשון ומתייחסים לטיולים לקצוות העולם. חייבים לראות זאת בהיבט החיובי של הגלובליזציה, והעלאת היכולת של בודדים להגיע למקומות רחוקים. בנוסף, הפתיחות של הדור הנוכחי לתרבויות, להגירה בין יבשתית, לחשיפה למטבחי מהגרים ולפתיחות לנושא הרב-תרבותיות – משליך באופן מיידי על הפתיחות לתרבות המטבח ולהכרת המאכלים. אפילו בישראל הקטנה מלונות היוקרה אימצו מאכלי עדות אל המזנון כג'חנון בשבת בבוקר או גפילטעפיש לשישי בערב.

הטלביזיה יצרה במה חדשה להפצת המזון – שפים טלביזיוניים הפכו להיות כוכבי העל של העשור האחרון כשבראשם שפים ששמם מוכר בכל היבשות (גורדון רמזי, ג'יימי אוליבר) ובהמשך שופטי מאסטר שף וייתר תוכניות הריאליטי מסביב למטבח. המטבח תופס כיום נתח משמעותי ביותר ממפת השידורים וערוצים ייעודיים פורחים (ערוץ האוכל, ערוץ הטיולים וערוץ החיים הטובים). גם העיתונות הכתובה מקדישה כיום מדורים מורחבים לתחום המזון וביקורת המסעדות ככל שחשיבות נושא זה עולה אצל לקוחותיה.
 
הרשתות החברתיות – הפופולאריות של הפצת תמונות מארוחות ברשת החברתית הפכה לאמצעי שיווקי ראשון במעלה של מסעדות, ובה בעת חרב פיפיות המריצה באופן ויראלי גם ביקורות שליליות. הפצת התמונות, עם כתוביות מינימאליות לכל מכירך ומוקירך מביאה מסרים קולינריים של שיתוף חווייתי הממקם את הקולינריה במעלה סולם ההנאות


לסיכום – בכל אחת מהנקודות לעיל, די ברור כי המדובר במגמת התפתחות ולא בטרנד חולף. יתרה מכך, אנו עדיין לא בשיא התהליך ההולך ומתפתח ככל שדור המילניאלס מתייצב במעמדו הכלכלי המאפשר לו הנאות מזון גדולות יותר. הדור מפונק, וכפי שכבר הזכרתי בכתבות קודמות – מפונק מאד, ושם את עצמו במרכז. הנהנתנות הפכה למטרה, וכל חוויה עוברת במהירות לרשתות החברתיות מתוך מטרה לחלוק אותה עם השותפים – ובאופן טבעי "להשוויץ" בהישג. כל ארוחה מיוחדת, ארוחה במסעדה מפורסמת, פגישה עם שף מפורסם, תיעוד עצמי של אחד מאלו או דומיהם – הופך לחוויית פיסבוק ולאיסוף "לייקים" מהחברה. לקוחות מפונקים של מתפעלי תיירות ישלמו הון עתק תמורת סדנת בישול פרטית עם שף מפורסם על ראש הר קירח באמצע של שומקום. שולחן שף במסעדות בעולם, בהן השף יושב עם הלקוחות ומציג כל מנה שמוגשת ואת סיפור יצירתה – נמכרות במחיר גבוה עד פי 10 ממחיר אותן מנות בתפריט המסעדה. מסעדות מובילות בעולם יוצאות עם תפריט טעימות המאפשר למבקר הקולינרי לחוות את מרבית החוויות ששף המסעדה יכול להציע מבלי לאכול יותר מדי. אלו חוויות הנאספות לצורך גלגול השוויץ לחברה ברשתות החברתיות. נושא הצורך בלחלק את החוויה באופן מיידי ברשת החברתית – יתכן ויחלוף, בעוד עצם איסוף החוויות הקולינריות, לדעתי, עוד יתקדם ויתפתח

זמנים יעידו אם צדקנו בניתוח או שמא טעינו בגדול